Page 7 - עתמול 268
P. 7
החדית׳ — מסורות בעל פה שהועלו על הכתב במהלך המאה
השמינית ואילך ,חבר ותאריח׳ — מקורות היסטוריים ופקה —
ספרות הלכתית .בדרשה של סולימאן בולט באופן ברור מקומה
של המגפה מהמאה השביעית בזיכרון הקולקטיבי המוסלמי
ועולות ההשפעות שלה על התקופה הנוכחית .במאמר זה ברצוני
להציג את מגפת עמואס ,לשרטט את מהלכה ואת השפעותיה על
המרחב הארצישראלי ולהצביע על השפעתה על עיצוב המחשבה
המוסלמית באשר למגפות ועל דרכי התנהגות המאמינים במהלכן.
קרב בדר (מתוך(1388 ,Siyer–i Nebi : מגפת עמואס :מהלכה ותוצאותיה
כיבושה של ארץ ישראל על ידי הכוחות המוסלמיים במהלך
מדינה .עומאר חשש לגורלו של מפקדו הבכיר ומכיוון שהיה גם המאה השביעית היה מהיר למדי .הקרב הראשון והמשמעותי שבו
חברו הקרוב ודמות נערצת בקרב האומה המוסלמית הצעירה, נפגשו המוסלמים עם הביזנטים קרוי קרב אג׳נאדין ( 634לסה“נ).
ביקש לשמור עליו מפגיעה אפשרית של המגפה על ידי הרחקתו לאחר הניצחון באג׳נאדין (ככל הנראה באזור תל שכה — עמק
ממוקד המגפה .אך אבו עביידה התחמק ממילוי הבקשה והעדיף האלה) חתמו מרבית ערי ארץ ישראל על חוזה כניעה (אמאן)
להישאר עם חייליו בסוריה גם בזמן המגפה וכפי שמציג זאת מקור עם הכובש המוסלמי .הקרב המכריע ,שלאחריו נסוגו הביזנטים
מוקדם יחסית ,אבן סעד (אמצע המאה התשיעית) ,הוא אכן שילם ממרבית מאחזיהם בא-שאם (סוריה רבתי) ,התרחש בשנת 636
וידוע במקורות כקרב ירמוך .עד שנת 640הצליחו המוסלמים
על החלטה זו בחייו: להשתלט על כל שטחי א-שאם ,ובתוכם ארץ ישראל ,ולהביא
סיפרו לנו אנשים ממשפחת אבו עבידה שאבו עבידה בן אל-
ג׳ראח השתתף בקרב בדר והוא אז בן 41שנה ומת במגפת לסיומו של השלטון הביזנטי במרחב.
עמואס בשנת 18הג׳רה ( ,)639בימי ח׳ליפותו של עומאר בן בפרק הזמן הזה ,שבו אזור ההר (ירושלים) ואזור החוף (קיסריה
אל-ח׳טאב ,ירצהו האל ,ואבו עבידה ביום מותו היה בן 58שנה וערים בצורות נוספות) עדיין לא היו תחת שליטתם ,התמקם הצבא
וקברו בעמואס הנמצאת ארבעה מיל מרמלה בדרך לירושלים. המוסלמי בעמואס (אמאוס-ניקופוליס כפי שכונתה בתקופה
הרומית-ביזנטית) ,המצויה בעמק איילון בין אזור ההר לאזור
(אבן סעד ,כתאב אל-טבאקאת אל-כברא ,עמ׳ )102 השפלה והחוף .במהלך שנת 639התרחשה באזור מגפה קטלנית
שנודעת במקורות התקופה כמגפת עמואס ,ככל הנראה מדובר
מותו של אבו עביידה חייב את הח׳ליפה עומאר לקיים סבב במגפת ה ֶד ֶבר .הגיוני להניח כי בהיות עמואס מקום ריכוז של
מינויים חדש בקרב מפקדיו בא-שאם .מעאד׳ אבן ג׳בל מונה לוחמים רבים היא הייתה נגישה יותר לזיהומים ,למחלות ואף
תחתיו ,אך גם הוא מת זמן קצר לאחר מינויו ועימו גם בנו שנלווה למגפות כמו מחנות צבא רבים .הדיווחים על מהלך המגפה
ותוצאותיה אינם אחידים ,אך במהלך החודשים מחרם וצפר בשנת
אליו למסע הכיבושים. 18להיג׳רה ( )639היכתה המגפה פעמיים באזור ארץ ישראל,
לאחר מותו של מעאד׳ אבן ג׳בל ,מינה עומאר את מעאויה בן ואלפי לוחמים ובהם גם מפקדים בכירים שהיו בחלקם מבכירי
אבי ספיאן למושל סוריה ,והוא ניצל את ההזדמנות להשתלט על הצחאבה והעילית המוסלמית מתו בה .מכאן התפשטה המגפה
הח׳ליפות כולה ולכונן את הח׳ליפות האומיית שנשענה על הצבא הרחק מעבר לגבולות ארץ ישראל ליתר חלקי א-שאם ,לעיראק
שכבר נכבשה על ידי המוסלמים ומאוחר יותר גם לאזור פרס
(קטסיפון בירתה לשעבר של האימפריה הסאסאנית) ולימים גם
למצרים.
הפנדמיה המוסלמית הראשונה לוותה ככל הנראה ,גם ברעב
כבד שהתרחש באזור הסורי וגרם לאוכלוסייה להיות מוחלשת
יותר ובעלת סיכויים פחותים להתמודד עם המגפה והשפעותיה.
משהחלו להיוודע תוצאות המגפה ,שלח הח׳ליפה עומאר בן
אל-ח׳טאב מכתב לאבו עביידה אבן אל-ג׳ראח ,מפקד הכוחות
המוסלמיים בסוריה ,וביקשו להגיע להתייעצות דחופה בעיר
עת־מול 268
5
