Page 102 - המהפכה הימית

‫‪ | 100‬פרק שני‬

‫בתחילה נערמו קשיים‪ :‬אשכנזי דיבר רק ספניולית והמגע עמו היה מסורבל‪,‬‬
‫הערבים ביפו מיררו את חייו והוחלט להעבירו לעתלית‪ ,‬כדי שקבוצת הדייגים‬
‫שנמצאה שם תוכל ללמוד ממנו את רזי המקצוע‪ .‬אלא שגם בעתלית לא שפר‬
‫מזלו של אשכנזי והוא חלה בקדחת‪ .‬הוא הובא לבית החולים 'הדסה' בירושלים‪,‬‬
‫ובצאתו מבית החולים החליט לשוב לסלוניקי‪ .‬אף על פי שההצלחה לא‬
‫האירה פנים לדייג אשכנזי‪ ,‬גמלה ההכרה שיש לארגן קבוצת דייגים ולהעבירם‬
‫לארץ‪ 161.‬בעקבות פגישה שהתקיימה בין יצחק אלבו‪ ,‬מזכיר הפדרציה הציונית‬
‫בסלוניקי‪ ,‬לבין נחום תשבי‪ ,‬מזכיר המחלקה למסחר ותעשייה של ההנהלה‬
‫הציונית בארץ‪ ,‬נסללה הדרך לסיור מקדים‪ ,‬שנערך בארץ בספטמבר ‪ ,1924‬של‬
‫שני נציגים של קבוצת הדייגים מסלוניקי‪ .‬השניים‪ ,‬ממשפחות ברכה וגאטיניו‪,‬‬
‫בחרו בתום סיורם בארץ להתיישב באזור החוף שבין עתלית לעכו‪ ,‬שם כמות‬
‫הסלעים הייתה מועטה וזרם הגלים מתון‪ 162.‬בראשית ‪ 1925‬התיישבו כ־‪ 45‬מבני‬
‫המשפחות ברכה וגאטיניו בעכו‪ ,‬והייתה זו ההגירה המאורגנת הראשונה‪ ,‬בקנה‬
‫מידה גדול‪ ,‬של ציבור עובדי ים מסלוניקי לארץ־ישראל‪ .‬כשנה לאחר הגעתם‪,‬‬
‫בינואר ‪ ,1926‬התיישבה בחוף עכו קבוצה נוספת של דייגים יהודים שבאו‬
‫מאוצ'קוב‪ ,‬דרום רוסיה‪ ,‬שנקראה קבוצת 'הכובש'‪ 163.‬אלא שעל אף הסביבה‬
‫הערבית העוינת וקשיי היומיום‪ ,‬ההבדלים האידאולוגיים וחוסר ההתאמה‬
‫החברתית והתרבותית בין שתי הקבוצות הביאו לכך שהדייגים לא התלכדו‬

‫לקבוצת דייגים אחת משותפת‪164.‬‬
‫בשבועות הראשונים לשהותם של הדייגים הסלוניקאים נראה כי הם‬
‫מצליחים במשימתם‪ 165.‬אלא שמאוחר יותר התברר כי תנאי הקיום במקום קשים‬
‫מאוד‪ ,‬המצוקה הייתה רבה‪ ,‬הם סבלו חרפת רעב ומצבם הפיזי והנפשי הלך‬

‫‪ 1 61‬מ' גורביץ‪ ,‬ועדת המים בארץ ישראל‪ ,‬יפו‪ ,‬אל הד"ר אליעש‪ ,‬ועד הצירים לא"י‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪ 5‬באוגוסט ‪ ,1920‬אצ"מ‪ ;S30/2575 ,‬מולכו‪ ,‬ימאים סלוניקאים‪ ,‬עמ' ‪ ;27‬ליברמן‪ ,‬פרקי‬

‫העלייה השלישית‪ ,‬עמ' ‪ ;117-116‬גורביץ‪ ,‬היקיצה הימית‪.‬‬
‫‪ 162‬מולכו‪ ,‬ימאים סלוניקאים‪ ,‬עמ' ‪ ;48-33‬סרוגו‪ ,‬מסלוניקי לעכו‪ ,‬הערות ‪.108-103‬‬
‫‪ 1 63‬קבוצת הדייגים מנתה ‪ 11‬איש‪ .‬חוזה בן ההנהלה הציונית בא"י לבין קבוצת הדייגים‬

‫מאוצ'קוב‪ ,‬דרום רוסיה‪ 18 ,‬בינואר ‪ ,1926‬אצ"מ‪.S9/1867 ,‬‬
‫‪ 164‬עוד על הגורמים לאי־התלכדותן של שתי הקבוצות‪ ,‬ראו‪ :‬סרוגו‪ ,‬מסלוניקי לעכו‪.‬‬
‫‪ 1 65‬בעת ששהה בארץ כנציג הקהילה היהודית מסלוניקי לטקס פתיחת האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים בשנת ‪ ,1925‬ראיין אברהם רקנטי‪ ,‬כעורך השבועון הצרפתי 'פרו‬
‫ישראל'‪ ,‬את תשבי על התפתחות העבודה של קבוצת הדייגים‪ .‬תשבי אמר באותו ריאיון‬
‫כי התיישבות של ‪ 15‬משפחות דייגי סלוניקי נתנה תוצאות מצוינות ועושה רושם גדול‬
‫בעולם היהודי‪ ,‬וכל זאת אף על פי שהדייגים הגיעו רק שישה שבועות קודם לכן‪.‬‬

‫רקנטי‪ ,‬זיכרון סלוניקי‪ ,‬עמ' ‪.436‬‬