Page 21 - etmol 87

P. 21

‫האורן מתגעגע לדקל‬

‫המשורר היינריך היינה על היהדות והתנ״ך‪ :‬מולדת היהודים‬
‫מאת ברוך מבורך‬

‫פור‪ ,‬שלא סיים על חיי היהודים‬ ‫שהתנצר‪ ,‬תקף היינה במכתביו את‬ ‫בהיותו בן ‪ 25‬עבר המשורר היינ*‬
‫בימי הביניים ‪ -‬״הרבי מבכרך״‪.‬‬ ‫המתבוללים שבין חברי האיגוד‬ ‫ריך היינה לדת הנוצרית״‬
‫המרתו של היינה לא מנעה ממנו‬ ‫כאדוארד גאנז‪ ,‬תלמידו של הפילו‬ ‫פרוטסטאנטית‪ .‬כשהיינה היה עדיין‬
‫לתקוף קשות חברי איגוד אחרים‬ ‫סוף הגל‪ .‬אבל הוא לא נמנע מללגלג‬ ‫יהודי בדתו פעל בחוגי ״חכמת ישר‬
‫שהמירו את דתם ממניעים קרייריס‪-‬‬ ‫גם על חולמי חלומות יהודים וכא‬ ‫אל״ בגרמניה‪ ,‬מייסדי המחקר‬
‫שר הציע מרדכי עמנואל נוח‪,‬‬ ‫ההיסטורי היהודי המודרני‪ .‬הוא‬
‫טים‪.‬‬ ‫להקים בארצות‪-‬הברית מדינה‬ ‫השתייך אז לאחד ה״סאלונים״ הספ‬
‫בשנת ‪ ,1831‬לאחר שנאסר‬ ‫יהודית בשם ״אררט״‪ ,‬החליט האי‬ ‫רותיים הראשונים בברלין‪ ,‬שנפגש‬
‫בגרמניה באשמת דעותיו המתקד‬ ‫גוד לקבלו כחבר‪-‬כבוד‪ ,‬היינה התיי‬ ‫בביתה של היהודיה רחל לוין‪.‬‬
‫מות‪ ,‬עבר היינה לחיות בפאריס‪.‬‬ ‫חס בליגלוג ל״מדינה״ זו והציע‬ ‫שנתיים לפני המרתו‪ ,‬ב״‪ ,1823‬היה‬
‫הוא הפך למנהיג תנועת ״גרמניה‬ ‫לקרוא לה ״גאנזטאון״ ‪ -‬מדינת‬ ‫היינה מזכיר ״האיגוד לתרבות ולמ‬
‫הצעירה״ ולצדכתיבתו בעתונים‬ ‫האווזים‪ ,‬בה יקראו תושביה היהו‬ ‫דע היהודים״‪ ,‬שבו היו חברים חוק‬
‫המתקדמים בפאריס בענייני גרמניה‬ ‫דים תהילים כל היום ובפסח יפצחו‬ ‫רי ״חכמת ישראל״ הנודעים‪ ,‬והיה‬
‫ואירופה‪ ,‬העמיק את ידיעותיו ביה‬ ‫מרכז שיעורי ההיסטוריה של האי‬
‫דות ובהיסטוריה שלה‪ .‬בפאריז היה‬ ‫שניהם במצות‪.‬‬ ‫גוד‪ .‬באותה שנה פירסם שיר בשם‬
‫מקורב לבאלזאק‪ ,‬לאסאל‪ ,‬מארקס‬ ‫היינה טבל לנצרות ב‪ .1825-‬סמוך‬ ‫״עץ אורן״‪ ,‬המשקף את גישתו‬
‫ואחרים‪ .‬היהדות נראתה בעיניו אז‬ ‫לאותה תקופה החל לכתוב את הסי‪-‬‬ ‫הרומנטית ואף את יחסו וקשריו עם‬
‫כשותפות היסטורית בעלת סיכויי‬
‫התפתחות לעתיד‪ .‬יחד עם זאת מתח‬ ‫היינריך היינה‬ ‫העם היהודי‪:‬‬
‫היינה ביקורת לעגנית על דתיות‬
‫מעושה וסוחרת‪ ,‬נוצרית כיהודית‪.‬‬ ‫אורן נודד ניצב לו‬
‫יצירותיו מלאות יהודים מגוחכים‬ ‫על גנעח טרשים בצפון‬
‫באופיים הזעיר‪-‬בורגני ונוצרים‬
‫מנומנם הוא במעטה של לובן‬
‫המגוחכים בהתנפחותם‪.‬‬
‫יאפפוהו קרח ושלג‪.‬‬
‫״קבר המזרונים״‬ ‫חולם הוא על דקל‬

‫בשנת ‪ ,1848‬בשעה שבאירופה‬ ‫נלמוד‪ ,‬האבל באלם‬
‫עבר גל מרי שנכשל‪ ,‬היא ‪,‬השנה‬ ‫על צוקים לוהטים‬
‫המכונה ״אביב העמים״‪ ,‬חלה היינה‬
‫ורותק משותק למיטתו‪ .‬על ערש‬ ‫שם הרחק במזרח‪.‬‬
‫הדווי שלו‪ ,‬״קבר המזרונים״ כדב‬
‫ריו‪ ,‬המשיך בכתיבת שיריו ויצא‬ ‫פעילותו של היינה מאותו זמן‪,‬‬
‫במערכה חריפה נגד יהודים‬ ‫המשתקפת במיוחד בהתכתבותו‬
‫כנוצרים‪ ,‬שהדת בשבילם היא‬ ‫הענפה עם חברי האיגוד לתרבות‬
‫קרדום לחפור בו‪ .‬הדמגוגים הלאומ‬ ‫ולמדע היהודים‪ ,‬שהיו קרובים‬
‫נים והדתיים‪ ,‬אמר‪ ,‬יבקשו לכבול‬ ‫לדעותיו‪ ,‬מכילה את השקפתו של‬
‫את חירות האדם ולמטרה זו ישתמ‬ ‫היינה כלפי היהדות‪ ,‬שנראתה אז‬
‫שו בדברי‪-‬כישוף אפלים כבימי הבי‬ ‫בעיניו כבעלת תרבות לאומית‪,‬‬
‫ניים‪ .‬דבריו אלו כוונו ליהודים‬ ‫לאום תרבותי הצומח מן העבר אל‬
‫ולנוצרים מעמידי פנים גם יחד‪ .‬אבל‬
‫את קשריו ליהדות אפשר גם לראות‬ ‫ההווה‪ ,‬לקראת עתיד‪.‬‬
‫ביחסו לתנ״ך; בכל התמורות הקט‪-‬‬
‫ביות שעברו עליו‪ ,‬כינה את התנ״ך‬ ‫שריד מאובן‬
‫כ״מולדת היהודים‪ ,‬רכושם ותחום‪-‬‬
‫שליטתם‪ ,‬מזלם וגם אסונם״‪ .‬ישו‬ ‫לגבי המתבולל הקיצוני שבין‬
‫לדעתו‪ ,‬נתן לעולם את ״זכויות האז‬ ‫חברי האיגוד‪ ,‬דוד פרידלנדר‪ ,‬שאף‬
‫הוא השתתף בישיבות האיגוד‪ ,‬היה‬
‫רח היהודיות״‪.‬‬ ‫מתבטא בלגלגנות שבה היה מפור‬
‫סם‪ :‬״שריד מאובן מן המאה ה‪,18-‬‬
‫שישב אתנו ולא הבין מאומה במתר‬
‫חש סביבו״‪ .‬אותם ימים‪ ,‬לפני‬

‫‪21‬‬

16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26