Page 237 - הציונות בתוניסיה
P. 237
נקודת המפנה — מלחמת העולם השנייה בתוניסיה והשפעותיה 235
המוטעות שלה ,בגלל היותה כוללנית וקוניונקטוראלית .כלומר היא התאימה
לנסיבות הזמן של מלחמת העולם השנייה ולא יותר .עוד בטרם הסתיימה
המלחמה ,ובטרם יבש הדיו מכתיבת ההצעה — כבר החלה נסיגה מהתכנית ושוב
ניתנה קדימות ליהודי אירופה.
כדי לממש את רעיון החלוץ האחיד הוחלט לפתוח סמינר מיוחד להכשרת
שליחים לארצות האסלאם .עצם המחשבה על סמינר רק לארצות האסלאם מוכיחה
כי המתכננים הבינו שיש ליצור דמות חדשה וייחודית של שליח לארצות האסלאם.
אך דא עקא ,מאין למארגנים שיש צורך בסוג חדש של שליחות או הכשרה אם
המידע שיש להם ,כטענתם ,מועט כל כך? כלום קריטריונים כמו שפה ,הכרת
הארץ ,הכרת הנוף האנושי היהודי ,המצב הפוליטי ואפשרויות העבודה אינם
נדרשים גם לשליח היוצא לשליחות באירופה?
ב 11-בדצמבר 1942נערכה ישיבה של ברית הארגונים החלוציים והנושא
המרכזי שנדון בה היה "שאלת ארגון סמינריון למדריכים בשביל ארצות המזרח
התיכון" .הדיון היה על רקע סקירתו של דובקין את המצב בצפון אפריקה .דובקין
הסביר למשתתפים כי בכוונתם לצאת לפעולה "רבת תנופה לשם החדירה לארצות
אלו" 83.מטרת הסמינריון הייתה להקנות למשתתפים ידע על הארצות האלה
בכלל ועל האוכלוסייה היהודית בהן בפרט ,וכן להכיר להם את שפת המקום.
מכיוון שבעיית השפה הייתה קריטית הוחלט לבחור מועמדים "שיש להם ידיעה
מינימלית בשפה הצרפתית ,או כאלה המוכשרים במיוחד ללימוד שפות והסמינריון
יתן להם את הדחיפה הראשונה להשתלמות במשך הזמן" .מכיוון שלא הייתה כוונה
להתמקד בשאלות כלליות של ידיעת הציונות הוחלט ש"נקודת הכובד בלימודים
בסמינריון תועבר על המתודיקה ועל האפנים המיוחדים של הפעולה בארצות
הנדונות" .לאור הנחיות אלו נקבעו הקריטריונים לבחירת המועמדים "מתוך גישה
קפדנית"( :א) מידת מוכנותו של השליח לעמוד לרשות המוסדות ברגע המתאים.
(ב) "שיהיו מועמדים מתאימים גם מתוך העדה הספרדית ועדות המזרח בכללן"84.
(ג) ידיעת השפה .בקורס נלמדה ההיסטוריה של היהודים בארצות האסלאם,
השפה הצרפתית והערבית ,וכן למדו על המשטרים הקולוניאליים ועל דרכי
העבודה בארצות שהיו תחת חסותם.
עשרים וארבעה מתוך שלושים ושבעת באי הסמינר היו בעלי זהות מפלגתית
ברורה .חלקם של יוצאי ארצות האסלאם בהם היה קטן ביותר .אם נבחן את יישום
ההבנות בפועל הלכה למעשה ,כלומר מי יצא לשליחות בסופו של דבר ,הרי
שבמקרה של צפון אפריקה ,מתוך ארבעת השליחים שנשלחו לא היה ולו שליח
אחד שנולד במדינה מוסלמית או גדל בה ,רק שליח אחד דיבר צרפתית ברמה
טובה ,ולכולם הייתה זהות פוליטית ברורה ביותר .כלומר ,המסקנה המתבקשת
83פרוטוקול הישיבה של ברית הארגונים החלוציים ,11.12.1942 ,אצ"מ.S-32 616 ,
84שם.
