Page 242 - peamim130
P. 242

‫כמיהה לשחרור האישה‪' :‬הוי‪ ,‬חביבי המשורר טשרניחובסקי‪ ,‬אלו חלומות‬
‫נהדרים חלמת‪ .‬איזה רושם חזק עשו עלי‪ ...‬ועוד יבֹא היום‪ ,‬שבו האדם יחיה‪,‬‬
‫יאבה‪ ,‬יפעל‪ ,‬יעש‪ .‬יום כזה לא יבא אם לא תשוחרר הבחורה‪ .‬הבחורה היא‬
‫חלשה בעולם‪ ,‬כך יצר אותה הטבע‪ .‬ואתם החברים צריכים שתבינו אותנו‬
‫ותדעו את מצבנו אנו‪ ,‬בחורות המזרח‪ ...‬עזרו נא לחברה להתייצב לימינכם‬

                                 ‫ולהלחם למען עתיד חדש בארץ' (עמ' ‪.)338‬‬
‫	 יואב כתב על 'נינווה' בירת אשור‪ ,‬החבויה מתחת ל ִתלי עפר‪' .‬תילים‪ ,‬תילים‪,‬‬
‫רגלי דרכו על מלכי אשור האדירים‪ ...‬ואין עוד זכר לכוחם‪ .‬אבל העם היהודי‬
‫עודנו קיים‪ ...‬נינווה האדירה מתה והעם היהודי עודנו חי' (עמ' ‪' .)340‬אמנון'‬
‫מבגדאד פרסם מחזה דידקטי שמסקנתו היא שמקום עם ישראל אך ורק בישראל‬
‫(עמ' ‪' .)345-342‬אובד' כתב על 'חופש הדיבור הכבול'‪ ,‬שיר המזכיר את שירת‬

    ‫ההתנגדות הערבית שכתבו לאחר קום המדינה תופיק זיאד ומחמוד דרויש‪:‬‬

                                      ‫ָחתכו הלשונות!‬
          ‫כלום לא ימשיכו העפרונות לגלות אשמים?‬

                                     ‫שברו העפרונות!‬
            ‫כלום זה ימנע את הידים לחצוב בסלעים?‬

                                         ‫כרתו הידים!‬
             ‫כלום לא תבערנה העיניים באש קצפים?‬

                                       ‫נקרו העיניים!‬
            ‫והנשימות‪ ,‬מאי לכן מאנחותיהן נפלטות?‬

                                      ‫סגרו הנשימות!‬
‫גם אז לא יצליחו‪ ,‬עוד יבואו הממשיכים!‪( ...‬עמ' ‪)350‬‬

                                                            ‫רב משכיל‬

‫הרב שלמה בכור חוצין (‪ )1892-1843‬פרסם בזמנו רשימות ומאמרים בעיתונות‬
‫העברית באירופה‪ ,‬בארץ–ישראל‪ ,‬בעיראק ובמזרח הרחוק‪ ,‬ומלבד זאת נותרו‬
‫מכתבים ורשימות בכתב ידו‪ .‬לב חקק ליקט את רשימותיו ‪ -‬עבודה לא קלה‬
‫במקרה זה ‪ -‬והוסיף להן מבוא מקיף‪ ,‬ובו תיאר את העולם הרוחני–התרבותי‬
‫בעיראק שבו צמח הרב חוצין‪ ,‬סקר את תחומי עיסוקיו הרבים‪ ,‬כתב על בית‬
‫הדפוס העברי שלו‪ ,‬הציג את רעיונותיו‪ ,‬את יחסו ליהודי אירופה ועוד‪ .‬קטעי‬
‫החיים המתוארים ברשימות הרבות מאפשרים להרכיב תמונה עשירת פרטים של‬
‫החיים היהודיים בבבל‪ ,‬ובייחוד בבגדאד‪ ,‬וגם במידת מה בפרס ובכורדיסתאן‪,‬‬

                                     ‫במשך כשלושים שנה‪ ,‬החל בשנת ‪.1862‬‬

‫עיונים וביקורת‪ :‬שמואל מורה‬                            ‫‪240‬‬
   237   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247