Page 6 - etmol 54
P. 6
הגירוט הגדול
תושבי תל־אביב מגורשים על־ידי התורכים ומתיישבים בכפר־סבא
מגורשי תל־אביב בונים סוכות למגורים בכפר־סבא -ציור מאת נ .גוטמן מאת יצחק גנח
בעבר-הירדן ,ועל ׳ממשלה עברית המחבר מספר: ״במחברת זו לא באתי ליצור יצירה
זמנית׳ שהוקמה .אכן! שמועות שרוממו ״התורכים נכנסו לפתח-תקוה משני ספרותית .היות ואינני סופר חפצתי רק
צדדיה :מראס-אל-עין ומכפר-סבא, להעלות על הכתב את המקרים היותר
את רוחנו״. והגולים מתנתקים מהמרכז ,מפתח- כלליים ...כי כדי לספר את הכל יש
והנה סוף-םוף הגיעה הגאולה ,הצבא תקוה ומהגליל ,והקשר עם אחינו היהו
האנגלי המתקדם ,התקרב למחנה :״יהו דים נפסק ,ולנו אין לא כסף ולא צרכי לכתוב ספר גדול״.
די אחד רץ ומבשר :אחים! הגדוד בא! במילים אלו פותח המחבר מנחם
הם כבר פה ...והנה פרשים אנגלים אוכל״... יצחק קליונר את ספרו ״מגילת כפר
חסונים ואבירי לב רצים ברחובות הגולים החלו לעבוד ב״קטיפת השק סבא״ ,בו הוא מספר את קורות בני
המושבה וחרבותיהם שלופות בידיהם... דים״ ,״ועבודה זו הכניסה לכיסם כמה תל״אביב שגלו בפקודת התורכים
והתורכים שומטים את נשקם ,נופלים בישליקים לצרכים הנחוצים ביותר״... משכונתם בקיץ .1917את הספר הוא
ארצה והולכים יחד עם מפקדיהם האיכרים שהעסיקו את הגולים נזכרים הוציא לאור שלוש שנים אחר״כך ,ב*
לשבח ,לעומת האחרים שעדיין העסיקו
לשבי״. את הפלחים הערבים ״שגם בלעדי עבו ,1920לאחר המלחמה.
דה זו היה להם כל טוב וישבו להם מ״י קליונר היה תושב נוה־צדק וגו
המחבר נשאר בין אחרוני העוזבים רש עם משפחתו ביחד עם כל תושבי
את כפר-סבא ובניגוד לעובדי הציבור במנוחה בכפריהם״. תל״אביב הקטנה על״ידי התורכים ,אל
האחרים הוא מבטיח ״לא אעזוב בשום מחוץ לגבולות העיר .המחבר מספר:
אופן את המקום עד שאשלח את אחרון המורים עוזבים ״ביום ז׳ ניסן תרע״ז ,נגזרה גזירת
הגירוש .חלק מהגולים נשאר בפתח־
המהגרים עם חבילתו האחרונה״. המחבר מספר על בתי-ספר שהוקמו תקוה ,וחלק מיהר והתיישב בכפר־סבא,
לאחר שובם של כל הגולים ״שבנו באוהלים ובסוכות עשויות מעצי היות והמושבה ...קרובה ליפו ,ונמצאת
גם אנחנו .וכשבאתי ליפו ועברתי האקליפטוסים ,ועל העצב שהשתרר מחוץ לסנג׳ק )מחוז( ירושלים ,שהגזי
ברחובות נוה-צדק ונוה-שלום ,יצאו במקום לאחר שנסגרו בתי-הספר: רה לא חלה עליה ,והיתר נסעו הגלי
לקראתי מכרי ׳המהגרים׳ שכבר הסתד ״המורים עזבו את המקום ונסעו הגלי
רו במשך השבועות האחרונים וקראו לי לה ,ולקחו אתם את השמחה והעליצות, לה״.
להיכנס אל בתיהם ולראות ולשמוח״, כי כל זמן שהם היו במושבה ,היו מטיי המחבר מקבל כתב מינוי מטעם ״ועד
והם אומרים לו :״אין לך אף שונא בין לים בערבי השבתות צעירים וצעירות ההגירה בשביל יהודי יפו״ ״לשמש מז
כל האנשים שבאו אתך במגע .כי במק כשהם שרים ומתרוננים וגם צחוק היה כיר לכל ענייני המהגרים הנמצאים
רים כאלה קשה מאוד לצאת מבלי בכפר-סבא וגם ינהל את ספר החש
תרעומת כל שהיא כלפי העוסק בצרכי פורץ לעתים קרובות״. בונות של הוועד״ .הוא מומלץ על-ידי
מספרם של הגולים מתל-אביב ז^מקו- הוועד כ״אדם בעל רגש וכושר עבודה,
הציבור ,אולם אתה נכנסת ויצאת בש מות אחרים בכפר-סבא הגיע ל1500- הממלא את חובתו ותפקידו במסירות
לום ולעולם לא נשבחך!״ איש .הפגזות והפצצות של הצבאות ובמרץ הדרושים והוא יהיה לכם גם
הלוחמים הוסיפו לאימת הימים :״נפצע לחבר טוב ומפיק רצון ,בסניף הוועד
מחבר ״מגילת כפר-סבא״ מעלה גם קשה ,ואחרי ימים אחדים נפטר ,המהגר
את ״זכרם של כל אלה שנפטרו ממחלות קאן מסיביר ,בזמן שחפר קבר עבור בכפר-סבא״.
הטיפוס והקדחת״ ,וכן את אלה שנהרגו מהגר אחר שמת באותו יום״. מוסדות ציבור
מההפגזות וההפצצות שנחתו על המוש המחבר מספר על הידיעות הראשונות
בה בשנות גלותם בכפר-סבא .״בנוסף שמגיעות אליהם עם הקמת הגדודים קליונר מספר על עבודתו ומתוך כך
לקרבנות שנפלו במקומות אחרים ובפ העבריים :״ושמועות משמועות שונות מקבלים אנו תמונה מחיי המגורשים:
מתפשטות בין הגולים ,על גדודים עבר ״מצד המהגרים נתקבלתי בחביבות,
רט בטבריה ובגליל״ ,גם אלה וגם אלה יים הלוחמים בגבורה ובחירוף נפש עלי היה לסדר את בית החולים ,את בית
קדושים שהקריבו עצמם באהבתם התבשיל ,את המים ושאיבתם ,את תי
לארץ-ישראל ,״שלא הרשתה להם לעז קון האוהלים ולשמרם מן האש ,להשגיח
בה ,ונשארו דבוקים בה בחייהם ובמו על הנקיון .לשפוט בין איש לבין רעהו,
ולעשות שלום בין אדם לחברו״ .למרות
תם״. העזרה של ועד ההגירה חיי הגולים היו
רצופי תלאות ,מחלות ויסורים והם היו
נתונים תחת מטר איומים ונגישות מק
ציני הצבא התורכי ,שחיפשו גם אחרי
משתמטים מעבודת הצבא ״ואף-על-פי
שהיה חוק שמהגרים פטורים מעבודת
הצבא ,הם תפסו ואסרו ,היכו ועינו״.