Page 209 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 209

‫תרגום  |  ‪207‬‬

                     ‫	 בחצי הראשון ד ע ך‪ ,‬והוא נגזר מן 'ידעך נרו' (מש' יג ט);‬
       ‫	 ז ע ך מן 'ימי נזעכו' (איוב יז א) מעך מן 'מעוך' (וי' כב כד)‪ 59.‬וכבר טעה‬

                                   ‫	 גם כן בספר הזה שתי טעויות אחרות באופן‬
                                                  ‫‪ 	15‬שונה כי הביא בחצי הראשון‪:‬‬

                                ‫	 ה ט‪ ,‬ה ץ‪ 60,‬והה"א בשתי מילים אלו טפלה ולא‬
             ‫	 שורשית‪ ,‬שכן אתה אומר‪ַ :‬ה ט יַ ט‪ֵ ,‬ה ץ יִ ּנָ צ ּו‪ ,‬ותוכל לומר‪ :‬יַּצּו‪61‬‬

                                                                   ‫	 פ‪ 1‬יא ע"ב‬
                                ‫	 וכבר התנה תנאו בראש ספרו‪ ,‬שלא יקבע בחצי‬
              ‫	 הראשון שלו אלא מילה שהאות הראשונה שלה שורשית‪ .‬וכאשר‬

                                    ‫	 הביא שתי מילים אלו עם היות הה"א שבהן‬
                                       ‫	 מקרית יש בזה הפרת תנאו‪ .‬ובחצי השני‬

                                ‫‪ 	5‬קבע גם כן בחרוזי הה"א מ א ה‪ ,‬ס א ה‪ ,‬פ א ה‪,‬‬
                         ‫	 ח מ א ה‪ ,‬ח ל א ה‪ ,‬והה"א במילים אלו אינה שורשית‪,‬‬
                ‫	 כי אתה אומר 'פאת'‪ 62,‬חמאת'‪' 63,‬מאת'‪'64,‬סאתים'‪' 65,‬חלאתה'‪66.‬‬

                                       ‫	 והתנה שלא יקבע בחלק השני של ספרו‬
                             ‫	 אלא מילה שהאות האחרונה שלה שורשית‪ ,‬והה"א‬

                                               ‫‪ 	10‬בכל אלה מתחלפת בסמיכות או‬
                                         ‫	 ברבים לתי"ו‪ .‬ואם כן הדבר‪ ,‬הרי נטש‪,‬‬
                                     ‫	 בקובעו מילים אלו את תנאו‪ .‬ונמצא אצלו‬
                                       ‫	 בספר הזה גם כן מה שדומה לעניין הזה‪,‬‬

                                              ‫	 כי הביא בחציו השני י ז‪ 67,‬וסירב‬

                                                                              ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.214 ,210‬‬    ‫‪	59‬‬
                                                                              ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.213-212‬‬     ‫‪6	 0‬‬
‫השימוש בצורות מקור מקוצרות שכיח הרבה בשירה בת־הזמן‪ .‬ראה‪ :‬יהלום‪ ,‬ראשית הדקדוק העברי‪,‬‬                ‫‪	61‬‬
‫עמ' ‪ .229-226‬סעדיה ביקש להעמיד באגרון מילון לשימוש משוררים‪ ,‬לאו דווקא מילון ערוך על‬
                                                                                                   ‫‪6	 2‬‬
                                                                                    ‫פי השורשים‪.‬‬    ‫‪6	 3‬‬
                                                                                       ‫ויק' יט ט‪.‬‬  ‫‪6	 4‬‬
                                                                                       ‫דב' לב יד‪.‬‬  ‫‪6	 5‬‬
                                                                                        ‫בר' יא י‪.‬‬  ‫‪	66‬‬
                                                                                                   ‫‪	67‬‬
                                                                                    ‫מל"א יח לב‪.‬‬
                                                                                        ‫יח' כד ו‪.‬‬

                                               ‫אולי על פי הבנה שמנית של וְיֵז נצחם (יש' סג ג)‪.‬‬
   204   205   206   207   208   209   210   211   212   213   214