Page 221 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 221

‫תרגום  |  ‪219‬‬

                                                                  ‫	 פ‪ 1‬טו ע"א‬
                                        ‫	 אמר מבשר‪ :‬אין הדבר במחמצת כמו‬
                             ‫	 שהזכיר‪ ,‬אלא מחמצת היא העיסה‪ ,‬שהתערב בה‬
               ‫	 דבר אחר‪ ,‬והחמיץ אותה‪ ,‬כאומרם‪ 93:‬איזה הוא חמץ — שנחמץ‬
                    ‫	 מאליו‪ ,‬מחמצת — שנתחמץ מיד אחרים‪ .‬ומה שיוכיח לך‬

                                          ‫‪ 	5‬שהמאכלים שהזכיר אינם מחמצת‪,‬‬
                           ‫	 לדעת החכמים‪ ,‬הוא אומרם‪ 94:‬ואילו עוברין בפסח‬
                           ‫	 כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזית[וס]‪95‬‬

                               ‫	 המצרי וזומה‪ 96‬של צבעים ואמילון של טבחים‬
                          ‫	 וקולן של סופרים‪ ,‬ר' לעזר אומר אף תכשיטי נשים‬

                             ‫‪ 	10‬זה הכלל כל שהוא מין דגן‪ ,‬הרי זה עובר בפסח‪,‬‬
                                     ‫	 הרי אלו באזהרה‪ ,‬ואין בהם משום כרת‪.‬‬

                                 ‫	 ולּו היו הדברים האלה‪ ,‬לדעתם‪ ,‬מחמצת‪ ,‬לא‬
                 ‫	 היו אומרים ואין בהם משום כרת‪ ,‬אף על פי שהתורה אמרה‬

                      ‫	 'כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו' (שמ' יב יט)‪ .‬ולּו היו‬
                     ‫‪ 	15‬התבלין‪ ,‬לדעתם‪ ,‬מחמצת‪ ,‬לא היו אומרים‪ 97‬כל מחמצת‬
                      ‫	 לא תאכלו לרבות כותח הבבלי [וזה לא ייאמר אלא על]‬
                    ‫	 דבר שהוא שונה ממנו‪ ,‬שנוסף עליו‪ ,‬וראיה לזה אומרם‪98:‬‬

                                                            ‫	 פ‪ 1‬טו ע"ב‬
               ‫	 'את השם אלקיך תירא' (דב' ו יג) לרבות תלמידי חכמים‪99.‬‬

‫מבשר מצטט ברייתא (בבלי פסחים מג ע"א)‪ ,‬ולפי גרסתו 'מחמצת' היא עיסה שהחמיצה בעקבות‬                 ‫‪9	 3‬‬
‫גורם חיצוני‪ .‬נוסחה זו נמצאת גם במקורות נוספים‪ .‬ראה‪ :‬הלכות גדולות‪ ,‬א‪ ,‬הל' חמץ‪ ,‬עמ' ‪;278‬‬
                                                                                                 ‫‪9	 4‬‬
                                                ‫ר' חננאל‪ ,‬פסחים מג ע"א‪ ,‬ד"ה תניא‪ ,‬עמ' צו‪-‬צז‪.‬‬     ‫‪9	 5‬‬
                                                                               ‫משנת פסחים ג א‪.‬‬
                                                                                                 ‫‪9	 6‬‬
‫צוקר השלים 'זית[וס ]' בסמ"ך בהסתמך על כמה מקורות‪ .‬ראה‪ :‬ירושלמי פסחים‪ ,‬ג א‪ ,‬כט ע"ג;‬               ‫‪9	 7‬‬
‫הלכות גדולות‪ ,‬א‪ ,‬הל' חמץ‪ ,‬עמ' ‪ .278‬לדיוני נוסח ראה‪ :‬אלבק‪ ,‬משנה‪ ,‬עמ' ‪ ;446‬ליברמן‪ ,‬הירושלמי‬        ‫‪	98‬‬
                                                                                                 ‫‪	99‬‬
                                                                              ‫כפשוטו‪ ,‬עמ' ‪.414‬‬
                                       ‫לחילופי נוסח ראה‪ :‬ספראי‪ ,‬משנת א"י‪ ,‬עמ' ‪ ,114‬הע' ‪.17‬‬

                                                                           ‫בבלי פסחים מג ע"א‪.‬‬
                                                                                     ‫שם כב ע"ב‪.‬‬

‫סעדיה פסק שאכילת תערובת המכילה חמץ — עונשה כרת‪ .‬ראה בכתב יד צוקר‪ ,‬פירוש סעדיה‬
‫לתורה שלא ראה אור‪' :‬פאנה כמא אן מ[ן אכל ] חמץ אלדי הו מפרד לזמה כרת‪ ,‬כדלך [מן ] אכל‬
‫מחמצת‪ ,‬אלדי הו מכתלט לזמה [כרת]‪ ,‬ולהדה אלגהה אעאד ונכרתה‪[ ,‬מרתי]ן פי חמץ ומחמצת'‬
   216   217   218   219   220   221   222   223   224   225   226