Page 307 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 307
תרגום | 305
ממנו ביום השלישי ,האוכל חייב כרת.
והוסיף כאן מצווה אחרת ,ואמר :צריך
שיסמכו 235מתחילת זביחתם אותו לגביו
10על התנאי הזה" 236.אמר מבשר:
אין ב(פרשת) וזאת תורת זבח השלמים זכר
לכרת ,ורק יש בה 'והנפש האוכלת
ממנו עונה תשא' (ויק' ז יח) ,ואת הכרת הזכיר (רק)
במקום הזה ,באומרו' :ואכליו עונו ישא
15כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההיא' (ויק' יט ח)237.
ומה שנמצא אצלו ,ירחמהו השם,
פ 1מ ע"א
עוד בפרשה הזאת ,אומרו" :מה הוא כרת?
היו שדימו שכל העובר עבירה שנאמר בו ונכרתה ,חייב
בית הדין להורגו 238.ואנחנו נבאר שאין הדבר
כן ,אלא הוא כדברי הראשונים שכל כרת בידי
5שמים הוא .ושתי ראיות מחייבות לומר כן.
האחת מהן שהתורה הוסיפה במקצת הכריתות
'עונו ישא' (למשל וי' יט ח) ,ולו הכרת מיתת בית דין ,הרי
לא היה נשאר על החוטא שום עונש.
והראיה השנייה ,והיא היותר חזקה( ,התורה) אמרה בפרשה הזאת:
' 1 0ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא ...והכרתי' (ויק' כ ד-ה),
235בלאו ,מילון ,הערך עק"ד .VIII
236סעדיה חוזר על דברי הספרא .החזרה על מגבלת הזמן באכילת שלמים נועדה לחייב את השוחט
בשעת הזביחה לזבוח במטרה לאכול בזמן המוקצב' :אם אינו ענין לאכילה ,תניהו ענין לזביחה,
אף תחילת זבחכם לא יהיה אלא על מנת לאכול לשני ימים' (ספרא ,קדושים ,פרק א ,עמ' פז).
2 37לדעת מבשר החזרה על דיני השלמים בפרשת קדושים נועדה לחייב בכרת את העובר על זמן האכילה.
צוקר מעיר שכבר באזכור הראשון של שלמים בפרשת צו נקבע 'והאכלת ממנו עונה תשא' (ויק' ז
יח) .הבבלי בכריתות (ה ע"א) לומד כרת מגזירה שווה מהביטוי 'עונה תשא' .ביטוי זה חוזר בכרת
בערות אחותו' :ואיש אשר יקח את אחתו ...ונכרתו ...עונו ישא' (ויק' כ יז) .לשם לימוד על עונש
כרת אין לפיכך צורך לחזור על דיני שלמים בפרשת קדושים.
' 238היו שחשבו' היא דעת הקראים ,שכרת היא מיתת בית דין .ראה :הדסי ,אשכול הכופר ,לא תרצח,
רסו ,עמ' .102
