Page 355 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 355

‫תרגום  |  ‪353‬‬

                  ‫	 ישראל שם‪ 30,‬אחר כך נסעו אל מדבר סיני‪31‬‬
               ‫	 וניתנה להם שוב מצוות שבת בעשר הדיברות‪32‬‬

                           ‫‪ 	15‬אחר כך עלה משה אל ההר‪ ,‬וציווה‬

                                                          ‫	 ו‪ 2‬א ע"ב‬
                  ‫	 באותו הזמן (להקריב) קרבן תמיד כמו שנאמר 'וזה‬

                             ‫	 אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה‬
                   ‫	 שנים ליום עולה תמיד' (שמ' כט לח)‪ .‬ואם זה כך‪,‬‬

                         ‫	 הופרך אומרו שקורבן עולה ציוונו לעשותו‬
                                ‫‪ 	5‬בכל יום לפני ש ֻצווינו במצוות שבת‪.‬‬

               ‫	 וכן מה שאנחנו מוצאים שקרבנות חודש ומועד‪ 33‬אשר‬
                      ‫	 נצטוו אחרי השבת‪ ,‬והם מוקרבים בה (בשבת)‪,‬‬
                          ‫	 מפריך את אומרו שהמצוות שהתגלו אחרי‬
                                        ‫	 השבת אסור לעשותן בשבת‪.‬‬

                   ‫‪ 	10‬ו‪ .‬ומה שאנו מוצאים ממנו בפרשה הזאת גם כן‪34‬‬
                ‫	 שטען שאנו ראינו שהאל יתגדל ויתפאר ציווה עלינו‬

                               ‫	 במועדים מצוות אשר הכרח לעשותן‪,‬‬
                                  ‫	 ולא ציווה אותן בזמנים אלה‪ ,‬אלא‬

                         ‫	 מפני שידע שאינם חלים בשבת‪( ,‬וזה) ימנע‬
                                ‫‪ 	15‬לעשותן‪ ,‬הואיל והן ֻצוו אחריה‪ .‬מזה‬

                                                                 ‫ו‪ 2‬ב ע"א‬                               ‫	‬
                        ‫יום הכיפורים‪ ,‬כי אנו נצטווינו בו להוסיף תוספת‬                                   ‫	‬
                                                                                                        ‫	‬
                             ‫עליו ועל השבת מן היומיים הסמוכים להם‪,‬‬                                      ‫	‬
               ‫בגלל אומרו 'מערב עד ערב תשבתו שבתכם' (ויק' כג לב)‪.‬‬                                       ‫	‬

                      ‫ואם חל יום הכיפורים ביום השישי‪ ,‬זה מנוע‪ ,‬מפני‬

                                                                                 ‫עיין פרשת המן‪.‬‬   ‫‪3	 0‬‬
                                                                                       ‫שמ' יט א‪.‬‬  ‫‪3	 1‬‬
                                                                                         ‫שם כ ז‪.‬‬  ‫‪3	 2‬‬
                                                                                                  ‫‪	33‬‬
                                                                         ‫בפרשת אמור (שמ' כג)‪.‬‬     ‫‪	34‬‬
‫גם כאן הכוונה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לפרשת בוא על פי עיון משוער של הגאון במועדים של החגים אגב הזכרת‬

    ‫מועד הפסח (שמ' יג ה‪' :‬בחדש הזה')‪ ,‬שהרי המועדים עצמם אינם נזכרים אלא בפרשת אמור‪.‬‬
   350   351   352   353   354   355   356   357   358   359   360