Page 367 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 367
תרגום | 365
ו 2ה ע"ב
עליו' (שמ' כא ל) .אמר מבשר :מה שאמרה התורה 'ולא
תקחו כפר לנפש רצח' (במדבר לה לא) וגו' משמעו שמי
שמתחייב מיתה בגלל שהרג לא יילקח ממנו
הכופר ,אלא הוא חייב להיהרג .אבל מי שחייב (מיתה)
5מסיבה אחרת ,לא מפני שהמית ,אין בפסוק הזה
מה שימנע לקחת כופר ממנו .ואם זה
כך ,ובעל השור חייב
מיתה מפני שהועד עליו בדברי התורה (שמ' כא כט),
ולא ש ָמרו ,אלא עזָבו עד שהמית (בסופו של דבר) ,לא נמנע
10שיביא אלוהים את מיתתו לפני בית הדין ,ושיזכיר אחר כך את
לקיחת הכופר .ולא יהיה בזה סתירה לְמה שאמר
'ולא תקחו כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע
למות' ,הואיל ובעל השור איננו רוצח ,אלא
שורו הוא הרוצח .י .וממה שנמצא אצלו
15בפרשת כי תשא .מה שאמר בפרשת העגל ,מסתבר
שתהיה ההיענות הזאת של אהרון לעם
ו 2ו ע"א
כדי לחשוף אותם ,כדי שהמחדש (וסוטה) יוכר
לעומת ההולך בדרך האבות .מפני שאחרי שהעם
הקיפו אותו ,ידע שיש בהם גם מחדש (וסוטה) וגם
הולך בדרך האבות וגם המחריש ,והוא לא ידע דרך
5לחשוף אותם ,אלא על ידי שנענה להם בזה.
והפרשה הזאת דומה לפרשת יהוא 54,אשר התכוון לטהר
את ישראל מהבעל ,ולא יכול להם אלא בעוררו את חשקם (באומרו)
שהוא יעבוד אותו ,ואסף את עובדיו (של הבעל) ,והעניק להם במתנה
בגדים והפיס את דעתם ,עד שהתפללו לבעל על פי
10דרכם ,והקריבו את קורבנותיהם לפי מנהגיהם.
ואחרי שעשו את הפעולות האלה ,ציווה להמיתם,
54שאסף את נביאי הבעל במרמה כדי להמיתם (מל"ב י יח והלאה).
