Page 585 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 585

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

     ‫‏‪ .	9‬התנבא ואמר   בראשית   כשהוא מעביר אלינו‬
        ‫‪ 	.10‬תולדות בני האדם מאז בריאתו את העולם‬
              ‫‪ .	11‬עד יציאת האנשים ‪  1‬ממצרים‪ ,‬ואמר‬
                     ‫‪ 	.12‬כי שאל נא לימים {ואשר ל־}‬

                                            ‫עמ' ב‬

‫‪1‬‏‪{ 	.‬כי שאל נא לימים} ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם‬

‫על הארץ ‪ ...‬או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי ‪ ...‬ככל אשר עשה‬

     ‫לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך‪ 1 .‬‬

     ‫‏‪ 	.2‬ואשר לא ְמ ֵרנו מה שיהיה‪  1 ,‬הרי הוא שהתנבא‬

                                  ‫על � ְשׂ ַכר (העולם הבא) אשר יגיעו אליו‬                          ‫‏‪	.3‬‬
                           ‫בני ישראל אשר היו נאמנים לו‪ ,‬והראיה ‪  1‬ל‪-‬‬                              ‫‏‪.	4‬‬
     ‫זה ַו ֹּי ִצ ֵאנו ה' ממצרים (‪ ...‬לטוב לנו כל הימים לחיתנו)‪  1 ,‬ואמר אתם‬                      ‫‏‪	.5‬‬
      ‫הדבקים (בה' אלהיכם‪ ,‬חיים כלכם היום)‪  1 ,‬ואמר אשר יעשה אותם‬                                  ‫‏‪	.6‬‬
                 ‫האדם וחי בהם אני ה' ‪  1‬ו‌(משה רבנו) הביא ראיות כאלה‬                              ‫‏‪	.7‬‬
                                                                                                  ‫‪8‬‏‪	.‬‬
                                          ‫הרבה‪  1 .‬ואשר למה שהזכרנו מן‬

     ‫‪9‬‏‪ 	.‬מה שבין לבין‪  1 ,‬רק ‪  1‬התכוון בו‬

     ‫‪ .	10‬לאמצע התקופה‪ ,‬רוצה לומר בזה‬

     ‫‪ 	.11‬כניסת בני ישראל לארץ ישראל‪ ,‬הודיעם‬

                                                               ‫וזה הסוג הראשון‪ ,‬ר”ל מה שהיה‪.‬‬       ‫	‪8‬‬
                                                                                   ‫בראשית א‪:‬א‪.‬‬     ‫	‪9‬‬
                                                                                                  ‫‪1	 0‬‬
                                   ‫שמא יש לתרגם ”בני ישראל“; עיינו בהערה לטקסט הערבי‪.‬‬             ‫‪1	 1‬‬
                                                                                ‫דברים ד‪:‬לב‪-‬לד‪.‬‬    ‫‪1	 2‬‬
                                                                                                  ‫‪	13‬‬
                                                                           ‫וזה סוג הנבואה השני‪.‬‬
‫הראיה מבוססת על לשון ’חי‘ המרמזת לעולם הבא; השוו מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬יתרו‪ ,‬מסכתא‬                  ‫‪	14‬‬
‫בחדש‪ ,‬פרשה י‘ ד”ה רבי אליעזר (עמ‘ ‪ :)240‬כי ה‘ אלהיך מביאך אל ארץ טובה‪ .‬העולם הבא‬                  ‫‪1	 5‬‬
‫מנין‪ ,‬דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו‪:‬כג)‪ ,‬והשוו בבלי ברכות‬              ‫‪	16‬‬
                                                                                                  ‫‪1	 7‬‬
                                                                                       ‫ה‪:‬א בסוף‪.‬‬  ‫‪	18‬‬
                                                                                    ‫שם ו‪:‬כא‪-‬כד‪.‬‬   ‫‪1	 9‬‬

                                                                                         ‫שם ד‪:‬ד‪.‬‬
                                           ‫ויקרא יח‪:‬ה‪ ,‬והשוו למשל ת”א‪ ,‬רס”ג ורש”י על אתר‪.‬‬
          ‫המחבר מתייחס לסוג השלישי‪ ,‬כלומר נבואת מה שאין לו איחור‪ ,‬רק להלן דף ג ב‪ :‬‏‪.3‬‬

                                                                               ‫וזה הסוג הרביעי‪.‬‬
          ‫אם נגרוס אנוה (עיינו בהערה לטקסט הערבי) במקום ”רק“ התרגום יהיה ”הרי הוא“‪.‬‬

‫‪577‬‬
   580   581   582   583   584   585   586   587   588   589   590