Page 584 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 584
ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג
{ .9אנבנא}<אתנבא> 17וקאל בראשית {ו}<י>נקול אלינא
. 10אכבר אניס מן כלקוה אלעלם
. 11אלא כרוג אניס 18מן מצר וקאל
.12כי שאל+נא לימים {ואמא}
עמ' ב
1{ .כי שאל+נא לימים} ראשונים וג'
.2ואמא קו!נל!א מא יכון אנוה אתנבא
. 3עלא אתואב אלד יצירו א ל[י]ה
4 .אל+ +יש<רא>ל+אלד ואלוה ואדליל עלא
.5דיליך ויצאנו ייי' ממ' וקאל אתם
6 .הדבקים וקאל אשר יעשה אותם
.7וג וקד דל מתל הדיה אדליל 18
8 .כתירה ואמא מא דכרנא מן
. 9דאת אלבין אמא 18קצד ביה
.10אלא וצט אלעלם יעני {כ}<ב>דליך
.11דכול בני יש' אלא אשם אעלמהום
179לכאורה = أ�نب أ�نا ”הודי ָענו“ ,אך נראה כי אנבנא (انبنا) איננה אלא טעות העתקה מאותיות ערביות
ללא סימנים דיאקריטיים וכוונת המחבר הייתה ל־אתנבא (اتنبا) ”התנבא“ .הכתיב אתנבא באל”ף
פרוסתטית רגיל בכ”י זה והצירוף אתנבא וקאל ”התנבא ואמר“ אף מופיע להלן דף ג ב1:.
= 1 80الناس ”האנשים“ כבשורה הקודמת .מצפים כאן ל־’בני ישראל‘ ואולי לפנינו שיבוש על רקע
קיצור מעין *بنى يسـ(ـرائيل) > *בני יס‘; השוו להלן דף ב ב4:.11 ,
= 1 81الدلائل.
1 82אמא נראה שווה ל־إن ّما ”רק“ ,אך סביר להניח שיש לגרוס אנוה לפי דף ב ב ,2:ג ב4:.
576
