Page 579 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 579
ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג
ברוב המכריע של המקרים ה־ל של תווית היידוע אינה נכתבת לפני אותיות שמש (א
א 1:ארחמן = الرحمن ,א א 7:אסמא = السماء ,ב ב 11:אשם = الشام ,ג ב 3:אתלית =
الثالث וכו') ,אבל ב א 4:אנו מוצאים אלנבויה = النب ّوة ,והכתיב הפונטי ג א 6:אנבי =
النب ّى מתחלף
بג ِعםّزهה(שכיצמופושי א 6:אלנבי .בולט מאוד עם הכתיב של אותה המילה ב
הפונטי :א א 3:בעיזוה = באמות קריאה האופייני לכתיב הבלתי קבוע
הכינוי הצמוד בנסתר הוא ־וה) ,א א 4:אלבקי = الباقى ,א א 6:אדים = الدائم ,א ב5:
אלמונעים = ال ُمن ِعم ,א ב 9:מיניע = ماِنع .בעקבות חוסר קביעות זו (ו)אדליל מייצג הן
الدلائل (ב ב .)7:אל"ף בראש שם אחרי התווית =ה اר أُلבمיةם (ב ב ,)4:הן את את היחיד الدليل
ג א 8:אלומיה
"האומה" לעומת אלאומיה שבשורה התוכפת. עשויה להישמט:
פרט לדרכי סימון אלו ,גם לשון החיבור מעניינת .המילה אל(א)ומיה מדגימה
תכונה אופיינית לטקסט זה ,והיא ה־ imālaשל סיומת הנקבה ʾumme(h) :או
) .ʾummi(hבקטע זה (וגם בקטעים אחרים באוסף) ה־ imālaחלה אף על āארוכה
באמצע המילה :א ב 1:אניטק = الناطق ,ב א 10:אניס = الناس וכו' .ליד צורות המוניות
לא תקניות כגון הציווי א א 10:אקיפו = (ا) ِقفوا ,ב א 4:והיה = َو ِه َى ,ב א 6:הוה = هو
(~ ג א ,6:ג ב 5:הו) ,ב ב 4 ,3:אלד (~ ג א 5:ועוד אלדי) = الذى ,ב א 7:על (~ א ב6:
ועוד עלא) = على ,תנוין כמילה נפרדת אן (א ב ,7:ג א ,)3 ,2:ליש "מדוע?" (א ב,)10:
ינבגא = ينبغى ,יש שהמחבר מבקש להגביה את סגנונו בעזרת רכיבים קלסיים
מכוונים ,כגון סימון יחסת הקניין על ידי אם קריאה א א 8:עלא ארכניהא = على
زالا ليس = ינבסטן גמיעא זלא ליס א9: א ליס!) (אחרי בזוגי ( َנي ْن َטبי ِיسתْط َהن?פ)ו .על اركاِنها או
ينبسطان
הבנת הטקסט לעתים קשה ,הן בשל תקלות טכניות שפגעו בלשון הנוסח ,הן בשל
אי־דיוקים וניסוחים לא ברורים .למשל ,דף א א 9:חלוקת המילים נראית מוטעית,
ב א 7:הושמט חלק הכרחי של הטיעון ,ב ב 1:נמצאת חזרה מיותרת ולתוך ג ב10:
נשתרבבו מילים לא במקומן .לפי הבנתנו ,ארבעת סוגי הנבואה לפי חלוקת המחבר
הם :מה שהיה ,מה שיהיה ,מה שאין לו איחור ומה שבין לבין; עיינו בהערה לדף ב א.7:
571
