Page 146 - israel water resources
P. 146
פרק :7אגם הכינרת 139
הבעיה השלישית ,הפחותה בחשיבותה ,היא שמי הכינרת עדיין גבוהה ,והיא גורמת נזקים קשים למשק המים ולסביבה.
ראויים כיום להשקייתם של רוב הגידולים החקלאיים ,אך
לא כולם .מרבית הגידולים החקלאיים עמידים למי השקיה לפני פירוט הנזקים ,לצורך השוואה ,כדאי לבחון כמה נתונים
שמליחותם נמוכה מ־ 250מגכ״ל ,אולם מקצת הגידולים
החקלאיים (אבוקדו ,מנגו ועוד) רגישים למי השקיה המכילים מספריים הנוגעים לרמת המליחות של יתר מקורות המים
מעל 170מגכ״ל. בישראל .מי אקוות ההר ,בטרם ניזוקו מפעילות בני האדם ,הכילו
מבחינה מעשית ,אין אפוא ספק שיש להפחית את
מליחות הכינרת במידה רבה יותר מזו שכבר נעשתה באמצעות כ־ 100מגכ״ל ,וכיום מליחותם כ־ 150מגכ״ל .מי אקוות החוף,
מפעל המוביל המלוח .רעיונות שונים נבחנו על ידי נציבות המים
במשך 20השנים האחרונות .באופן עקרוני ,ניתן להרחיב את במצבם הטבעי ,הכילו כ־ 100מגכ״ל וכיום מליחותם כ־200
המוביל המלוח לתפיסה מלאה של כל מעיינות החוף ,כולל אלו
שמליחותם נמוכה יחסית (למשל בטבחה — איור .)7.23בדרך זו מגכ״ל .אם כן ,הכינרת הייתה בעבר ועודנה היום מקור המים
ניתן להטות עוד 16מלמ״ש (נוסף על 17המלמ״ש כיום) ובתוכם
16,000טון כלוריד (הגדלת הטיית המלח ב־ .)30%מפעלים מסוג המלוח ביותר.
זה עשויים להוריד את מליחות האגם ב־ 30-20מגכ״ל (אסולין
הבעיה העיקרית הנובעת ממליחות הכינרת היא ההמלחה
ואחרים.)1994 ,
ואולם ,בכך אין די .אם המטרה היא למזער את יצוא המלח המצטברת במרכז הארץ הן של הקרקעות והן של מי התהום.
מהכינרת אל מרכז הארץ ולהקטין את תהליכי ההמלחה ,יש
לנקוט פעולות נוספות .השאלות שעמדו על הפרק הן :האם ניתן מוביל המים הארצי הפך ל״יצואן״ המלח הגדול בישראל .הוא
להקטין את קצב נביעתם של המעיינות המלוחים? האם ניתן
להקטין את מליחות המעיינות? לשמחתנו ,התשובות שניתנו הזרים בשנה ממוצעת כ־ 380מלמ״ק למרכז הארץ .בכל ליטר
חיוביות .תשובות אלו ניתנו בהתבסס על מחקר יסודי וממושך של מי כינרת יש בקירוב 220מ״ג כלוריד ( 120 ,)Clמ״ג פחמה
מ״ג נתרן ( 30 ,)Na+מ״ג מגנזיום ( 50 ,)Mg++מ״ג (ס=י3דן,1)1C0a+,+)(CO
שמתמקד במנגנון ההמלחה ,כמוסבר להלן. 50מ״ג גופרה (= ,)SO4ומעט יונים נוספים .בסך
הכול ,בליטר אחד של מי הכינרת יש כ־ 0.6גרם מלחים380 .
איור :7.23גלישת מים מלוחים אל הכינרת במפל הנסתר ,המנקז את
עין שבע באזור טבחה (צילום :חיים גבירצמן). מלמ״ק שהמוביל הארצי הזרים בשנה כוללים 85,000טון כלוריד,
42,000טון נתרן ועוד עשרות אלפי טונות של יונים אחרים,
ובסך הכול הוא מזרים 230,000טון מלח למרכז הארץ ,היינו
יותר מכל מפעלי המלח בארץ .״יבוא״ המלח אל מרכז הארץ
במשך 50שנים המליח קרקעות ומי תהום ,אומנם באיטיות אך
באופן מצטבר ואינטנסיבי .רוב המלח מצא את דרכו במישרין
(בהשקיית שדות חקלאיים במרכז הארץ) או בעקיפין (בהשקיית
שדות במי קולחים שנאספו מערים המקבלות מי כינרת) אל
אקוות החוף ,שמליחותה עולה בהתמדה .מתברר אפוא שיצוא
המלח המתמשך מהכינרת והפגיעה בסביבה הן סיבות מספיקות
לכך שרשות המים תחליט על הקטנה נוספת של מליחות מי
הכינרת.
הבעיה השנייה הנובעת ממליחות הכינרת היא חוסר
הכדאיות למחזר את מימיה .במדינת ישראל ,שסבלה ממחסור
במים במשך תקופה ארוכה ,ראוי היה להשתמש פעמיים בכל
ליטר מים :ראשית ,לספק את המים לשימוש עירוני בבתים,
ושנית ,לאסוף את הביוב העירוני ולטפל בו באופן שיהיה ראוי
לשימוש חוזר כמי השקיה בשדות החקלאיים (השימוש איננו
כפול בדיוק ,כי רק שני שלישים מכמות המים הנכנסת לעיר
יוצאת ממנה כשפכים) .השימוש הכפול ,באמצעות ִמחזור ,אפשרי
רק במים שמליחותם ההתחלתית נמוכה דיה ,שהרי השימוש
העירוני מוסיף מלחים למים ,והטיפול בשפכים מסלק את החומר
האורגני והחיידקים בלבד ולא את המלחים .מליחותם של מי
אקוות ההר כ־ 150-100מגכ״ל .לאחר אספקתם לעיר ,השימוש
בהם ,איסופם במערכות הביוב והטיפול בהם — עולה מליחותם
לכ־ 250-200מגכ״ל (בקולחים) ,היינו מים הראויים לשימוש
חקלאי .בדומה לכך ,מליחותם של מי אקוות החוף היא כ־-100
200מגכ״ל ,ולאחר אספקתם לעיר ,השימוש בהם ,איסופם
במערכות הביוב והטיפול בהם — עולה מליחותם לכ־300-200
מגכ״ל (בקולחים) ,היינו מים שעדיין ראויים למקצת הגידולים
החקלאיים .אם כן ,מי התהום ראויים בדרך כלל ל ִמחזור לאחר
השימוש בהם בעיר .לעומתם ,מי הכינרת שיסופקו לעיר ולאחר
מכן ייאספו ויטופלו יכילו כ־ 350-300מגכ״ל (בקולחים) ואינם
ראויים למחזור ולשימוש חקלאי .כיום משתמשים במי כינרת
ממוחזרים רק לאחר מיהולם במים אחרים .אילו היה אפשר
להפחית את מליחות מי הכינרת עצמם ,הדבר היה מתבטא
ברווח של מאות מיליוני מ״ק מים להשקיה בחקלאות.
