Page 69 - israel water resources
P. 69
חלק א :משק המים הישראלי בהשוואה לעולם 62
הפלסטינים טענו שלאחר מלחמת ששת הימים קנתה ישראל 2מלמ״ש ,שנועדו לאספקת מים לרמאללה ולירושלים המזרחית.
את חזקת השימוש באקווה בכוח (Hindi, 1990־ .)Elלעומתם, אספקת המים לרמאללה התבססה על שלושה מעיינות :עין
ישראל טענה שהחזקה נרכשה כדת וכדין ,שהרי היא נקבעה קניה ,עין עריק ועין סמיה .אספקת המים לירושלים התבססה על
בשנות החמישים של המאה העשרים ,היינו שנים רבות לפני עין פרה .מערכות אלו לאספקת מים אפשרו בערים הללו רמת
הכיבוש של מלחמת ששת הימים ,ומאז 1967דווקא הורחבה חיים בסיסית .בסיכום ,בסוף תקופת המנדט הבריטי הסתכמה
הקצאת המים לפלסטינים .הסוגיה השנייה נבעה מהעובדה אספקת המים לפלסטינים ביהודה ושומרון בכ־ 25מלמ״ש
ההידרולוגית שמי הגשמים מחלחלים אל אקוות ההר דרך
שטחים המצויים בעיקר ממזרח לקו הירוק ,ואותם מים נובעים (בשנים ברוכות גשמים).
ממעיינות ומקידוחים המצויים בעיקר ממערב לקו הירוק. במרבית התקופה הירדנית לא חל כל שינוי במערכות
הפלסטינים טענו שמרבית המים מחלחלים ב״שטחם״ ,ובעלות אספקת המים לפלסטינים ביהודה ושומרון .ואולם ,בשנת 1965
על מים נקבעת לפי שטחי החלחול (.)Zarour and Issac, 1991 נכנסו לשימוש מכונות קידוח ,ועד סוף התקופה הירדנית נקדחו
לעומתם ,ישראל טענה שמיקום המעיינות (המוצאים הטבעיים שם כ־ 350קידוחים ,בעיקר עבור השקיה חקלאית ,שסיפקו
של מקורות המים) הוא הקובע את הבעלות (;Schwartz, 1982 בסך הכול 41מלמ״ש נוספים .מרבית הקידוחים שאבו מי תהום
מעומק רדוד ,בקידוחים צרֵי קוטר ,במשאבות חלשות ובספיקות
;Gvirtzman, 1994גבירצמן2009 ,ב). נמוכות .מכלל השאיבה בבארות 19 ,מלמ״ש הופקו במערב
בסופו של דבר ,הסכם הביניים לא עסק בזכויות (מסגרת השומרון 5 ,מלמ״ש בצפון השומרון 1 ,מלמ״ש ביהודה ,ו־16
.4ד) .בהסדר הביניים ,שנחתם ב־ ,1995הוסכם לדחות את מלמ״ש בבקעת הירדן .הודות לקידוחים אלו הסתכמה אספקת
הדיון בקשר להגדרה הכמותית של זכויות המים למשא ומתן המים לפלסטינים בסוף תקופת השלטון הירדני בכ־ 66מלמ״ש,
על הסכם הקבע .בשלב הביניים הוסכם שהפלסטינים יקבלו רובם הגדול לחקלאות .אספקת המים העירונית בתקופה זו
תוספת של כ־ 23.6מלמ״ש ביהודה ושומרון (ו־ 5מלמ״ש נוספים הייתה פרימיטיבית ,ולכן הפלסטינים חיו ברמת חיים נמוכה .רק
בעזה) .בהסכם יש פירוט של הקידוחים וכמויות המים שיישאבו בארבעה יישובים ,מתוך 708ערים וכפרים ביהודה ושומרון ,היו
מהם ,רובם מהאגן המזרחי של אקוות ההר .כמו כן הוחלט להגיע
לתוספת כוללת של 80-70מלמ״ק בשנה מאקוות ההר במסגרת קיימות רשתות לחלוקת מים לבתים.
לאחר מלחמת ששת הימים יזם המנהל האזרחי ביהודה
הסכם הקבע. ושומרון הקמת מערכות חדשות לאספקת מים לפלסטינים
כדי ליישם את ההסכם הוקמה ועדת מים משותפת ( .)Gvirtzman, 2012נקדחו בארות חדשות ,חוברו משאבות
( )JWC - Joint Water Commissionוהוכפפו לה צוותי פיקוח מודרניות והונחו צינורות מים אל מרבית הערים והכפרים
ואכיפה .בניגוד ליתר הוועדות שהוקמו (פליטים ,גבולות וכדומה) הגדולים .הקידוחים הגדולים שנקדחו על ידי חברת ״מקורות״
פעלה ועדת המים כמעט ברציפות במשך 18השנים הראשונות היו :שלוש בארות דותן ליד ג׳נין ,בארות בית־איבא ,תפוח וחורון
(בשנים האחרונות פעילותה התמעטה) .הוועדה התכנסה באופן ליד שכם ושבע בארות ההרודיון ושדמה ליד בית לחם .כמו כן
סדיר ואישרה תכנון והקמה של מפעלי מים וביוב .ועדת המים סייע המנהל האזרחי לעיריית שכם לקדוח את שתי בארות
המשותפת נחלקה לארבע תת־ועדות .הראשונה היא הוועדה ביידן ,ולעיריית רמאללה לקדוח את שתי בארות סמייה .תוך
ההידרולוגית ,הדנה בבקשות לקדיחת קידוחי מים .ועדה זו חמש שנים גדלה האספקה לפלסטינים ב־ .50%מאחר שבערים
אישרה במהלך עשר השנים הראשונות לפעולתה כ־ 70קידוחים לא הייתה תשתית לחלוקת מים לבתים ,הגיעו צינורות המנהל
חדשים לפלסטינים ,בעיקר באקווה המזרחית (רק מחציתם האזרחי למרכזי הערים ושם היה ניתן למלא מכלים ולקחת בהם
מומשו) ,ועוד 22קידוחי תצפית (איור .)4.11הוועדה גם אישרה מים לבתים .במהלך שנות השבעים והשמונים הוקמו יישובים
שדרוג של 55קידוחים קיימים (מכלל 500הקידוחים המאושרים ישראליים רבים ביהודה ושומרון ,אשר חוברו למוביל המים
לפלסטינים ביהודה ושומרון) .הוועדה השנייה דנה בנושאים הארצי (העובר במישור החוף) .כאשר הונחו הצינורות ,חוברו
הנדסיים ,ואישרה לפלסטינים הנחת קווי מים באורך של מאות אליהם גם הכפרים הפלסטינים הסמוכים אליהם (גבירצמן,
קילומטרים ,בניית עשרות בריכות אגירה והקמת עשרות תחנות 2009א) .המים הזורמים הביאו לעלייה מרשימה ברמת החיים
שאיבה .המימון לפרויקטים אלו הגיע במלואו מהמדינות של הפלסטינים .בין השנים ( 1995-1967עד חתימת הסכם
התורמות (ארצות הברית ,יפן ,גרמניה ,ספרד וכן הבנק העולמי). הביניים עם הפלסטינים) גדלה אספקת המים לפלסטינים
הוועדה השלישית דנה בנושאי הביוב .בניגוד לאחרות ,היא ביהודה ושומרון ,מכ־ 66מלמ״ש ל־ 118מלמ״ש .תוספת המים
נתקלה בבעיות פוליטיות קשות ,ולכן הקמת מפעלים לטיהור נועדה בעיקר לאספקה עירונית .מספר הערים והכפרים שחוברו
שפכים התעכבה .הוועדה הרביעית דנה במחירי המים וקבעה לרשת המים בתקופה זו גדלה מארבע ל־ .309התקופה הרביעית,
את גובה התשלום שהרשות הפלסטינית חייבת להעביר למדינת מאז נחתם ההסכם עם הפלסטינים ועד היום ,תתואר לאחר
ישראל מדי חודש. שיוסברו פרטי ההסכם.
פיתוח מערכות של אספקת המים אצל הפלסטינים התבצע הסכם המים ביהודה ושומרון ויישומו :למרות ניסיונה של
מאז חתימת ההסכם ועד היום בקנה מידה גדול ,הרבה מעבר
למוסכם (איור .)4.12בהסכם נכתב שאספקת המים לפלסטינים ישראל למקד את הדיון בהיבטים המעשיים של חלוקת המים
תגדל ב־ 23.6מלמ״ש (לא כולל עזה) בתקופת הביניים ,כלומר בהתאם לצרכים בפועל ,התעקשו הפלסטינים לדון בנושא
תגדל ב־ .20%בפועל הורחבה אספקת המים לפלסטינים ביהודה זכויות המים (צור ;1994 ,יזרעאלי .)1994 ,המחלוקת בנושא
ושומרון בכ־ 80מלמ״ש (לא כולל עזה) ,היינו בכ־ .70%עד שנת הזכויות עסקה בשתי סוגיות המוזכרות בחוק הבין־לאומי
2010השלימה ישראל את כל מחויבויותיה בנושא המים ,כולל (מסגרת .4א) :זכויות שימוש היסטוריות וזכויות המים הנובעות
אלו המוגדרות ״צרכים עתידיים להסדר הקבע״ (תוספת של -70 ממבנה המערכת ההידרולוגית (גבירצמן ובנבנשתי;1993 ,
.)Benvenisti and Gvirtzman, 1993בעניין הסוגיה הראשונה,
80מלמ״ש מעבר לצריכה בשנת .)1995
