Page 8 - etmol_22_currapted_d

‫לבקש את אחיו‪ ,‬אשר אולי לבעבור‬ ‫אל״‪ ,‬ציצית ותפילין( אמר הרועה שאין‬ ‫‪1‬ווו‬
‫הדבר הזה נישאו אלוקים״ ‪ -‬כדברי‬ ‫הוא יכול להביא את ברוך ומלווהו‪ ,‬הרב‬
‫‪'isJ‬‬ ‫ספיר‪ .‬כפי הנטען‪ ,‬אמנם הגיע השליח‬ ‫הדיין מארי יחיא‪ ,‬לשבטו‪ ,‬והציע להם‬ ‫‪m‬‬
‫‪j‬־‪;,;,‬‬ ‫האלמוני לחיידאן‪ ,‬ומשלא מצא שם את‬ ‫לחזור לעיר חיידאן ״ות שבו שמה עד‬
‫אשר ישלחו לכם מענה״‪ .‬השניים חזרו‬ ‫‪.‬‬
‫‪Tf‬‬ ‫ברוך ‪ -‬חזר לשבטו‪.‬‬ ‫לחיידאן‪ ,‬התשובה נתארכה ומשום‬
‫‪W'.‬‬ ‫הכבוד הגדול שנפל בחלקו של היהו­‬ ‫שנתקרבו ימי ראש השנה‪ ,‬חזרו ברוך‬ ‫שען‬
‫‪r-‬‬ ‫די וכן התנהגותו המתנשאת עוררו את‬ ‫והרב יחיא לצנעא‪ ,‬על מנת לחזור‬ ‫‪ 1-,‬׳ '״^!‬
‫■■‪Hk‬‬
‫קינאת שרי האימאם‪ .‬והם דיברו על‬ ‫לחיידאן אחר־כך‪.‬‬ ‫‘ ‪1‬שףשש‬
‫**‪.‬׳‬ ‫יום־יום להיפטר ממנו‪ ,‬שכן מסוכן הוא‬ ‫את קורות רבי ברוך בתימן אנו‬
‫יודעים מתוך הספר ״אבן ספיר״ מאת‬ ‫ברוך בן רבי שמואל‪ ,‬יליד העיר‬ ‫‪ ,'5‬זי’'׳״'‪,‬ג‬
‫‪ ...‬״‪...-‬־ו‬ ‫ורוצה למרוד בו‪ .‬לבסוף נשתכנע‪ ,‬ופעם‬ ‫יעקב ספיר‪ ,‬איש ירושלים‪ ,‬שביקר‬ ‫פינסק שברוסיה הלבנה‪ ,‬היה מתלמידי‬
‫יצאו לטייל כדרכם בגן הארמון וירו‪,‬‬ ‫בתימן באמצע שנות החמישים של‬ ‫הגר״א שעלו לארץ בראשית המאה‬ ‫‪iV 'fay i‬‬
‫׳ ׳ ‪■J- s‬‬ ‫כמנהגם יום־יום‪ ,‬ביריות מ״קנה שרי­‬ ‫הקודמת‪ .‬הוא הגיע בשנת תקע״ט‬
‫פה״‪ .‬ברוך הקדים לפני המלך וזה ירה‬ ‫המאה הקודמת וסיפר על סופו‪.‬‬ ‫)‪ (1819‬והצטרף לקהילת ה״פרושים״‪,‬‬ ‫»׳''‪ K,0 '/‬י‪,-‬‬
‫^ ‪'X; 'A‬‬ ‫בו בגבו‪ .‬ברוך ‪ -‬כפי המסופר ‪ -‬עוד‬ ‫ברוך חזר לצנעא וחיפש דרכים כיצד‬ ‫כך כונו תלמידי הגר״א בארץ‪ .‬היה‬
‫הספיק לומר למלך‪ :‬״זהו תגמולך‬ ‫להגיע אל היהודים הנידחים‪ .‬הוא שמע‬ ‫מכובד ואהוב כי היה תלמיד חכם ועם‬ ‫‪,‬‬
‫שהצלתיך ממוות? יראה ה׳ וישפוט‪ ,‬לא‬ ‫כי האימאם‪ ,‬מושל תימן‪ ,‬חולה במחלה‬ ‫זאת‪ ,‬גם בעל גוף‪ ,‬ועסק בהצלחה‬
‫תאריך ימים וגם ממלכתך לא תקום״‪.‬‬ ‫שאין רופאי המקום יכולים לרפאה וחשב‬ ‫״ברפואה וסגולות וסמים״‪ .‬הוא טייל‬ ‫‪*I'.‬י‪jl1lV>l i MA‬‬
‫ואז ציוה המלך על משרתו הכושי וזה‬ ‫כי ״על־ידי אשר ירפא למלך‪ ,‬יתן לו‬ ‫הרבה בסביבות צפת ולמד את השפה‬
‫עזר וסעד להוציא לאור מעשהו״‪ .‬הוא‬ ‫׳►׳‪4‬‬
‫התיז את ראשו של ברוך בחרבו‪.‬‬ ‫הציע לרבה של צנעא‪ ,‬כי ישלח למלך‬ ‫הערבית‪.‬‬
‫נראה שהמלך נבהל לבסוף מתוצאות‬ ‫וירפאו‪ .‬רב העיר התנגד להצעתו של‬ ‫בשנת תק״צ )‪ (1830‬הגיעו לצפת‬ ‫‪■■■l‬‬
‫מעשהו ״ושנתו נדדה מעיניו‪ .‬בבוקר‬ ‫ברוך ״ומנעהו מלכת בגדולות‪ ,‬מיראתו‬ ‫שמועות על ״עשרת השבטים״ ‪ -‬יהד‬
‫שלח אחר היהודים הצורפים‪ ,‬העושים‬ ‫פן לא יוכל לרפאות את המלך ויהיה עוד‬ ‫דים חופשיים וגיבו רי חיל‪ ,‬החיים במד­‬ ‫׳ '‪r X‬‬
‫את מלאכת המטבע בחצרו וציוה עלי­‬ ‫קצף על היהודים‪ ,‬ודחהו לאמור‪ ,‬יען הוא‬ ‫בר ערב‪ .‬ראש עדת הפרושים‪ ,‬הרב‬
‫הם ‪ :‬לכו אל הגן וקחו ושאו את גוויי ת‬ ‫מושבע מהמשלחים מארץ הקודש לבל‬ ‫ישראל שקלוב‪ ,‬הטיל על ברוך לצאת‬ ‫'^ ׳ ‪^;h‬‬
‫חכם ברוך וקברוהו בקברותיכם ואיש‬ ‫יסור מני דרכו להתערב בעניינים אח­‬ ‫לתימן ולערב ״ולחפש אחרי אחינו‬
‫לא ידע״‪ .‬אולם מצפונו של המלך המ­‬ ‫רים‪ ,‬וחלילה לו למעול בשליחותו״‪.‬‬ ‫שבטי י שורון ובני משה״ שם‪ .‬נכבדי‬
‫שיך להציק לו וכפי שמספר יעקב ספיר‪,‬‬ ‫אבל ברוך הפציר בו והרב נענה לו‪:‬‬ ‫הקהילה בצפת נתנו בידו ״איגרת פאר‪,‬‬
‫עשה חסדים רבים עם היהודים ״למען‬ ‫כלילת יופי״ ובה המלצה ליהודי תימן‬
‫יתכפר עוונו״; וכל־כך פחד מקללתו של‬ ‫״עשה כחכמתך״‪.‬‬ ‫שיעזרו לו במשימתו החשובה‪ .‬יחד עם‬
‫ברוך ״עד שאם לא פחד היה מתייהד‪ ,‬כי‬ ‫זאת ״השביעוהו שבועה חמורה שלא‬
‫ישיח דעתו להתערב בעניינים אחרים‪,‬‬
‫רק ישים כל מאוויו ומעיינו בדבר הזה״‪.‬‬

‫‪fe-v V.V‬‬

‫■י ‪i.‬‬ ‫פגישה עם רועה צאן‬ ‫׳‪-‬‬

‫ברוך יצא מצפת בחודש חשון תקצ״א‬ ‫‪S‬‬
‫)אוקטובר ‪ (1830‬ולאחר נדודים רבים‬
‫נוף בתימן‬ ‫בים וביבשה הגיע לצנעא בירת תימן‬

‫י?ציד עם המלך‬ ‫בראשית חודש אב תקצ״ג )‪.(1833‬‬
‫היה בא תמיד לעיר היהודים ביום השבת‬ ‫ברוך נתקבל על־ידי המלך והצליח‬ ‫יהודי צנעא ובראשם הרב מארי יוסף‬ ‫>'‪r‬‬
‫לבית‪-‬הכנסת״‪ .‬אבל קללתו של ברוך‬ ‫לרפאו‪ .‬המלך קירבו והוא היה רופא כל‬ ‫אל‪-‬קארה קיבלו את השליח מארץ הקו­‬ ‫‪-m‬‬
‫בני משפחתו ״וכל אשר עשה הצליח״‬ ‫דש בכבוד רב והבטיחו לעזור לו במילוי‬
‫התקיימה וכעבור שנה מת המלך‪.‬‬ ‫ונתגדל בחצר המלך והיה חופשי להיכנס‬ ‫משימתו‪ .‬ברוך יצא עם מלווה למדבר‬ ‫‪ - -‬׳;י‬
‫בצפת לא ידעו זמן רב על סופו של‬ ‫יום־יום לארמונו ושניהם‪ ,‬המלך ורופאו‬ ‫בצפון תימן‪ ,‬ששם ‪ -‬כך נאמר לו ‪-‬‬
‫ברוך וציפו לו‪ ,‬עד שבא יעקב ספיר‬ ‫‪ -‬כפי המסופר‪ ,‬היו מטיילים בגינה‬ ‫חיים בני עשרת השבטים‪ .‬אחרי דרך‬ ‫»״ יי׳ ‪p.‬‬
‫ומפיו נודע להם‪ ,‬כי שליחם בגד‬ ‫רחבת־הידיים של ארמון המלכות וצדים‬
‫ציד‪ .‬אבל ״ויהי כחזקתו בעשרו וכבודו‪,‬‬ ‫ארוכה נפגש ליד חיידאן )״הוא סוף‬
‫בשליחותו ואבד‪.‬‬ ‫שכח )ברוך( את השבועה ולא שת לבו‬ ‫הישוב״(‪ ,‬עם רועה צאן שהיה‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫מבני עשרת השבטים‪ .‬לאחר שנתנו זה‬
‫לעיון נוסף‪ :‬״ אבן ספיד׳ ‪ -‬יעקב ספיר‪,‬‬ ‫לזה סימנים על יהדותם )״שמע ישר־‬

‫״אגרת הפרושים אל עשרת השבטים״‬

‫באיגרות ארץ־ישראל בעריכת א‪ .‬יערי‪.‬‬

‫מאת אברהם ב‪ .‬ריבלין‬

‫ייייזיי‬