Page 4 - ETMOL_117
P. 4

‫לאחר נותנת‪ .‬וכזה הורו הגאונים״‪ .‬לשאלת זכותה של‬                ‫הביניים‪ .‬ספק אם אכן יצאו דברים אלה מתחת ידו של חכם‬
‫האשה לתבוע גירושין לא נדרש במפורש‪ .‬מסתבר שהוא לא‬              ‫בשיעור קומתו של רב יהודאי גאון בן המאה ה־‪ .8‬השפעתו‬
‫הכיר בה שהרי לא הזכירה‪ ,‬אבל גם בזאת אין לקבוע‬                 ‫על תלמידיו ועל הדורות הבאים היתה גדולה מאוד‪ .‬אילו‬
‫מסמרות‪ .‬עם זה נוקט הרמב״ם עמדה קיצונית מאוד בעניין‬            ‫אמר הוא דברים אלו‪ ,‬קשה להניח שלא היה רישומם ניכר‬
‫זכותו של הבעל להכות את אשתו כדי לאלצה לבצע‬                    ‫ושבני הדורות הבאים היו מתעלמים מהם לחלוטין‪ .‬אין‬
‫מלאכות שעל״פי ההלכה היא חייבת לעשותן‪ .‬לדעתו‪ ,‬אכן‬              ‫בידינו לקבוע ממי יצאו הדברים‪ .‬קרוב לוודאי שמשתקפת‬
‫זכאי הבעל במקרה זה להכות את אשתו‪ :‬״כל אשה שתימנע‬              ‫בהם השפעת הסביבה המוסלמית‪ ,‬שבה ניתנה זכות לבעל‬
‫מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן‪ ,‬כופין‬              ‫להכות את אשתו כדי לחנכה‪ ,‬ושהכאת נשים היתה תופעה‬

                                  ‫אותה ועושה אפילו בשוט״‪.‬‬                                                       ‫מקובלת בה‪.‬‬
‫לא מצינו אח ורע לדעה זו אצל חכמי ישראל באירופה‬                ‫הרמב״ם מעיד שהגאונים החמירו עם הבעל המכה וקבעו‬
‫הנוצרית‪ .‬לא מקרה הוא שעל פסק זה של הרמב״ם השיג‬                ‫שהוא לא יהנה מן הקרקעות שנקנו בשביל האשה בכספים‬
‫אברהם בן דוד )ראב״ד( מפוסקירה‪ :‬״מעולם לא שמעתי‬                ‫שקנסו את הבעל לתת לה וזאת בניגוד לדין המפורש‬
‫יסור שוטים לנשים״‪ .‬ברור שבכוונתו לייסור שוטים בידי‬
‫הבעל‪ ,‬שהרי בית־דין מכין ועונשין מן הדין את כולם‪,‬‬                                                 ‫שהובא לעיל מן התוספתא‪.‬‬

                                                ‫גברים כנשים‪.‬‬                    ‫זכאית לקבל גט‬
‫מורשתם של חכמי ישראל בספרד המוסלמית השפיעה‬
‫הרבה בנושא זה‪ ,‬כבנושאים אחרים‪ ,‬גם על עמדתם של‬                 ‫כנגד אותו רב יהודה גאון קבע רב פלטוי )פומבדיתא‪,‬‬
‫חכמי ישראל בספרד הנוצרית‪ .‬כדוגמה נביא את עמדתו של‬             ‫‪ ,(857-842‬כי האשה המוכה זכאית לקבל גט מיד בעלה‪.‬‬
‫שלמה בן אדרת )רשב״א(‪ ,‬מגדולי חכמי ישראל שבספרד‬                ‫מתברר שכוונתו שיש לכוף את הבעל לתת גט‪ ,‬אף בניגוד‬
‫הנוצרית‪ .‬הוא הרשה לבעל להכות את אשתו במקרים‬                   ‫לרצונו‪ ,‬אך אין לקבוע כן בוודאות‪ .‬דומה היא דעתו של‬

                               ‫מיוחדים‪ ,‬כאשר היא פגעה בו‪.‬‬                                            ‫בעל ״הלכות גדולות״‪.‬‬
‫במקורות מן הגניזה יש עדויות מעטות בלבד על נשים‬                ‫לעומת זאת‪ ,‬בתשובה אחרת של גאון בבלי‪ ,‬ששמו לא‬
‫שהוכו בידי בעליהן‪ .‬לדעת פרופ׳ גויטין היתה תופעה זו‬            ‫הגיע אלינו‪ ,‬מוצגת עמדה שונה‪ :‬אף אם הבעל היכה את‬
‫שכיחה מאוד בכל תפוצות ישראל במאות ה״‪ ,11‬ה״‪ 12‬וה״‪13‬‬            ‫אשתו מכות נמרצות עד כדי יצירת חבורות בגופה‪ ,‬אין‬
‫והיא הושפעה הרבה מקשיים כלכליים בתוך המשפחה‬                   ‫כופין אותו לגרש‪ :‬״וששאלתם‪ :‬מי שהיכה את אשתו מכות‬
‫ומגיל נישואין צעיר‪ .‬תופעה זו של נישואין בגיל צעיר היתה‬        ‫ועשה בה פצעים‪ .‬כך הדין‪ :‬קונסין אותו ממון לפי כחו ולפי‬
‫שכיחה מאוד בכל תפוצות ישראל במאות ה*‪ 13-11‬הרבה‬                ‫נכסיו ויתן לאשתו ותעשה מה שתרצה ובלבד שלא תתן‬
‫יותר ממה שקבע גויטין במחקריו‪ .‬אין ספק שהיא השפיעה‬             ‫במתנה‪ ,‬חוץ מדעתו‪ ,‬ויעשון ביניהם פשרה‪ ,‬ואין כופין אותו‬
‫לרעה על שכיחות הכאת נשים בכל תפוצות ישראל‪ .‬לעתים‬
‫קרובות היו אף הבעלים מבוגרים יותר‪ ,‬ובהכאה ראו מעשה‬                                                                ‫ליתן גט״‪.‬‬
                                                              ‫בספרד המוסלמית מצינו הידרשות אחת בלבד לשאלה זו‬
                 ‫של אב המכה את ילדיו הקטנים כדי לחנכם‪.‬‬        ‫של זכות האשה לתבוע גט ‪ -‬זו של הרב יוסף אבן אביתור‬
                                                              ‫)סוף המאה ה״‪ 10‬וראשית ה״‪ .(11‬הוא נקט עמדת ביניים‪:‬‬
                ‫בין צרפת לגרמניה‬                              ‫ההכאה משמשת עילה לקבלת גט‪ ,‬אבל בתנאי שהבעל‬
                                                              ‫המכה קיבל התראה מפורשת מבית״דין ומזקני הקהל שלא‬
‫המסקנה העולה מבדיקת יחסם של חכמי ישראל בארצות‬                 ‫לחזור על מעשהו ואילו הוא התעלם מן ההתראה והמשיך‬
‫האיסלאם להכאת נשים היא‪ ,‬שאל הכאה מקרית התייחסו‬
‫בדרך כלל בסלחנות‪ .‬אך אל בעל המכה את אשתו בדרך‬                                                              ‫להכות את אשתו‪.‬‬
‫כלל ‪ -‬או גורם לה חבלות ‪ -‬התייחסו ביתר חומרה‪ ,‬והטילו‬           ‫אשר לזכותו של הבעל להכות את אשתו כדי לאלצה‬
‫עליו קנסות שנגבו על״ידי אשתו‪ .‬אשר לזכותה לתבוע ממנו‬           ‫לעשות את המלאכות בבית או כדי לחנכה‪ ,‬הרב נסים‬
‫גט על״כורחו ‪ -‬אף במקרה של הכאה שכיחה ‪ -‬נתפלגו‬                 ‫גירונדי)הר״ן( מביא בשם ״הגאון״‪ ,‬שמותר לבעל להכות‬
‫הדעות‪ .‬מתברר שיש חכמים בתקופת הגאונים ולאחריה‪,‬‬
‫שסברו שהבעל זכאי להכות את אשתו כדי לאלצה לבצע‬                                         ‫את אשתו כדי שתעשה מלאכות אלה‪.‬‬
‫את מלאכות הבית‪ .‬דעה זו לא היתה מקובלת על רבים‬
‫מחכמי ספרד‪ ,‬וביניהם הר״י מיגאש‪ ,‬שחי במחצית הראשו­‬                             ‫היחס בחוג החצרנים‬

                                           ‫נה של המאה ה״‪.12‬‬   ‫הראשון בחכמי ספרד המוסלמית שדבריו בנושא זה‬
‫על אף הסלחנות היחסית כלפי הבעל המכה‪ ,‬עדיין שפר‬                ‫הגיעו אלינו‪ ,‬הוא שמואל הנגיד‪ .‬בספרו ״בן משלי״ דיבר‬
‫מצבה של האשה היהודיה בארצות האיסלאם בהשוואה‬                   ‫בכמה מקומות בחומרה יתרה על אשה שתלטנית ויעץ‬
‫למצבה של האשה המוסלמית‪ .‬הכאת נשים בארצות האיסל­‬
‫אם באותה העת היתה מקובלת ורווחת‪ .‬בקוראן‪ ,‬בסורת‬                                      ‫לבעלה להכותה כדי להעמידה במקומה‪:‬‬
‫הנשים‪ ,‬אף נקרא הבעל להכות את אשתו אם הוא חושש‬                                                ‫הך אשתך מכת בלי סרה אם‬

               ‫שאין היא נוהגת בצניעות ואיננה מצייתת לו‪.‬‬                                  ‫תמשול בך כאיש ותרים ראשה‪.‬‬
‫באירופה הנוצרית נדרשו לנושא זה גדולי החכמים‬                   ‫דבריו משקפים את הלך״רוחו ואת הלך־הרוח של חוגו‪,‬‬
‫בצרפת ובגרמניה‪ ,‬ביניהם ר׳ שמואל בן מאיר )רשב״ם(‪,‬‬              ‫חוג החצרנים היהודי שפעל בספרד המוסלמית במאות ה״‪10‬‬
‫רבנו יעקב תם‪ ,‬ר׳ יצחק בן שמואל )ר״י הזקן(‪ ,‬ר׳ שמחה‬            ‫וה־‪ .11‬חוג זה הושפע בתרבותו ובאורח חייו מן הסביבה‬
‫משפירא‪ ,‬ר׳ יצחק בר׳ משה בעל ״אור זרוע״‪ ,‬מהר״ם‬
‫מרוטנבורג ור׳ פרץ בר׳ אליהו מקורביל‪ .‬הם החמירו עם‬                                                       ‫החצרנית המוסלמית‬
‫הבעל‪-‬המכה‪ ,‬וחומרה זו באה לידי ביטוי בארבע קביעות‪:‬‬             ‫מעניינת עמדתו של הרמב״ם בסוגיה זו‪ .‬בעניין עונשו‬
‫דרכי הענישה‪ ,‬שלילת הרשות להכאת אשה כדי לאלצה‬                  ‫של הבעל שחבל באשתו‪ ,‬הלך הרמב״ם בעקבות הגאונים‬
‫לבצע את המלאכות בבית או משום חינוך‪ ,‬הכרה בהכאה‬                ‫וקבע ב״משנה תורה״ הלכות חובל ומזיק‪ :‬״הבעל שחבל‬
                                                              ‫באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק‪ .‬וכל הבושת והצער‬
                  ‫כעילה לקבלת גט ודרכי הכפיה למתן הגט‪.‬‬        ‫הכל שלה ואין לבעל בהן פירות‪ ,‬ואם רצתה ליתן הדמים‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9