Page 200 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 200
מחוץ לחומה
מנידוי חולי הצרעת לשילוב בקהילה
קללת הטומאה של הצרעת בה לקה עוזיה מלך יהודה ,שהוצא
אל מחוץ לקהל ,דבקה כאות קלון בחולי הצרעת לדורות רבים.
אף כי הצרעת הנזכרת במקרא שונה בתסמיניה מהמחלה
המוכרת היום כמחלת הנסן ,נודו החולים והורחקו מסביבתם.
יוצא דופן היה בלדווין הרביעי מלך ירושלים הצלבנית ,שלקה
בנעוריו בצרעת אך ישב על הכס 11שנים ( .)1185-1174במאה ה־19
היו מצורעי ירושלים מכונסים בשכונת בקתות מבודדת ליד שער
ציון .גברים ונשים חיו יחדיו בקהילה סגורה ובדלות מחפירה,
כשהם מתפרנסים מקיבוץ נדבות וללא טיפול רפואי.
בזכות מעורבותם של נדבנים גרמנים הוקם בשנת 1867בית
המחסה בממילא .נוכחותם המטרידה של המצורעים בחוצות
העיר הביאה את מושל העיר לכנסם בבית מצורעים בנחל קדרון
אך ללא דאגה כלשהי לרווחתם .בשנת 1887נבנה בית החולים
‘עזרת ישו’ בטלביה שנוהל לימים על-ידי הכנסייה המו ָרבית.
באותן השנים זוהה לראשונה החיידק המחולל את המחלה.
במהלך המאה ה־ ,20עם גילוי האנטיביוטיקה והידיעה כי
המחלה מידבקת במידה מועטה וניתנת לריפוי ,השתנו היחס
לחולים ודרכי הטיפול בהם .מבית מחסה שנתפס כסגור ונושא
תדמית מאיימת של מחלה קדמונית ונוראה ,התפתח למרכז
טיפולי מודרני ,בו חיו וטופלו חולים בני כל הדתות ,ששמרו
על קשרים משפחתיים וחברתיים עם סביבתם .סגירתו הסופית
השלימה את תהליך השתלבות החולים בקהילה.
198
