Page 69 - ירושלים: גיליון רפואי

‫הרפואה הפרנציסקנית בירושלים‬

‫נרציס קלימס‬

‫בשנת ‪ 1342‬הטיל האפיפיור קלמנס השישי על המסדר הפרנציסקני את תפקיד השמירה על‬
‫המקומות הקדושים‪ .‬כעבור שלוש עשרה שנים בלבד תכנן יורשו‪ ,‬אינוקנטיוס השישי‪ ,‬למסור לידי‬
‫המסדר גם את האחריות על בית החולים לעניים ולעולי רגל בהר ציון‪ ,‬שהקימה הגבירה סופיה דה‬

‫ָארְ ָקנְגֵ’ליס מהעיר פירנצה‪1.‬‬

‫סיפורם של ההוספיסים‪ ,‬בתי החולים שנועדו לטיפול בעולי הרגל‪ ,‬החל עם הגיעם של הצלבנים‬
‫לארץ הקודש‪ ,‬ולמעשה שנים רבות קודם לכן‪ .‬מאז המאה הארבע עשרה מעידים ההוספיסים על‬
‫נוכחותו של מסדר האחים הקטנים — המסדר הפרנציסקני — בארץ הקודש‪ ,‬נוכחות שבאה לידי‬
‫ביטוי גם בטיפול ובאירוח שהגישו לעולי הרגל ולמקומיים בהר ציון‪ .‬בשנת ‪ ,1555‬כשגורשו הנזירים‬
‫מהר ציון‪ ,‬באו כל הנזקקים למנזר סן סלוודור שבו היו בית מרקחת ומרפאה‪ ,‬ואפשר היה לקבל שם‬
‫טיפול בעשבי מרפא‪ .‬המקום היה ידוע במלאי התרופות שבו‪ ,‬והיה מפורסם במיוחד בזכות הבלזם‬

‫הירושלמי שהכין האח אנטוניו מנזני מקּונָה‪2.‬‬

‫זהו הסיפור על הטיפול שהציעו הנזירים הפרנציסקנים לעולי רגל מכל כנסייה נוצרית — קתולים‪,‬‬
‫אורתודוקסים ופרוטסטנטים‪ ,‬לתושבי המקום — מוסלמים או יהודים‪ ,‬וגם לנזירים עצמם שחלו‬
‫בעת ששירתו בארץ הקודש‪ .‬הוא מעוגן במסמכים מהארכיון ההיסטורי של משמרת ארץ הקודש‬
‫(הקוסטודיה טרה סנטה) בירושלים‪ ,‬ובעיקר ברישומים‪ ,‬במתכונים ובמרשמים מבית המרקחת של‬
‫סן סלוודור‪ ,‬שנשתמרו במוזיאון שבבית הספר הפרנציסקני למקרא במנזר ההלקאה‪ ,‬לצד כלי חרס‬

‫מבית המרקחת ששימשו לפני שנים להכנה‪ ,‬להפצה ולאחסון התרופות‪3.‬‬

‫בית החולים לעולי רגל היה קיים בירושלים כבר בשנת ‪ .1335‬ככל הנראה פעל בית החולים באופן‬
‫משביע רצון עד אמצע המאה החמש עשרה‪ ,‬אולם אז החל מצבו להידרדר‪“ 4.‬במחצית השנייה של‬
‫המאה החמש עשרה‪ ,‬בית החולים לעולי רגל הידרדר כל כך עד שבשנת ‪ 1480‬היה כמעט נטוש‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1514‬בתקופתו של סוריאנו‪ ,‬שימש כמחסה לעניים סאראצנים [מוסלמים]”‪ 5.‬כל עוד הצליח‬
‫בית החולים לתפקד‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬לא היה ראוי שהפרנציסקנים של הר ציון יתחרו בו‪ .‬אבל כאשר‬

‫חדל לתת מענה פעלו הפרנציסקנים כדי למצוא פתרונות לכל מקרה ומקרה‪6.‬‬

‫הרפואה הפרנציסקנית בירושלים ■ ‪67‬‬