Page 71 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 71
ולערוך תיקונים אחרים” 10.אותה הפעולה אושרה פעם נוספת ,הפעם באופן רשמי ובאמצעות ‘פירמן’ ,צו
שהנפיק סולטן איסטנבול באדריאנופול (היום אדירנה) לבקשתו של שגריר צרפת ב 11-בינואר .1671על
פי הצו ,הסולטן “מתיר לאנשי דת פרנקים לפתוח במנזר סן סלוודור דלת קטנה לכיוון המרפאה”11.
אנו יודעים מהעדויות כי בתקופה הממלוכית והעות’מאנית היו הנזירים הפרנציסקנים נציגיה היחידים
של הכנסייה הקתולית בירושלים ,והיו היחידים שיכלו לשרת את האוכלוסייה המקומית לא רק בכל הקשור
לרוח אלא בכל הקשור לגוף ,כלומר בטיפול במחלותיהם .עד תחילת המאה העשרים היו בתי מרקחת
בתוך כמה וכמה מנזרים ,וביניהם בית לחם ונצרת בפלשתינהְ ,קנאיה בסוריה ואנטפ (היום גזיאנטפ)
בטורקיה ,אך פעילותם הייתה מינורית יחסית לפעילותו של בית המרקחת בסן סלוודור בירושלים.
בסמוך לבית המרקחת הייתה ספרייה ובה ספרים שעסקו בכל תחומי הרפואה ,וביניהם אנטומיה
וגם הומיאופתיה; הספרים עודכנו שוב ושוב למהדורות חדשות .הנזירים הרוקחים נעזרו בספרים
אלה לטיפול בחולים ובהכנת התרופות .בספרייה נמצאו ,למשל ,עותק של כתב יד מהמאה הארבע
עשרה ,שבע אינְקּונָבּּולות (ספרים שהודפסו במאה החמש עשרה) ,שישה עשר ספרים שהודפסו
במאה השש עשרה ,תשעה עשר פרסומים מהמאה השבע עשרה ,שלושים וחמישה מן המאה
השמונה עשרה ושלושים ושלושה מן המאה התשע עשרה .בהקשר זה יש לציין את הספר ‘בשימושו
של האח פסקואלה מברגאמו’ (‘ :)’Ad usum Fratriis Pasquali a Bergamoהאח פסקואלה היה
נזיר שנפטר בעכו בשנת .1653הדבר מוכיח שכבר לפני שנת 1650היו נזירים רוקחים שעסקו
בהכנת התרופות 12.האב אגוסטינו ָא ְר ֵצ’ה ערך רשימה של שיטות העבודה העתיקות שבהן השתמשו
הרוקחים והמטפלים בחולים של סן סלוודור ,ושם ציין כי הרוקחים היו מעודכנים בתרופות החדשות
לטיפול בחולים .אחד מהרוקחים האלה ,האח ָמנְסּו ֵאטֹו מ ְּב ָר ְמ ּבי ָלה ,אף כתב ספר הוראות להכנת
תרופות שנועד עבור הרוקחים שימלאו את תפקידו בעתיד.
בשני תיאורים של עולי רגל — תיאורו של גבריאל ּברֵמֹונד ,שהגיע לירושלים ב ,1650-ותיאורו של
אלזער הורן ,שהיה בירושלים בשנים — 1744—1724אנו מוצאים רמזים לגבי מיקומו המדויק של בית
המרקחת .ככל הנראה הוא השתרע על פני כל החלק הדרומי של המנזר ,מול אכסניית ה’קאזה
נובה’ של ימינו ,אולי בחלל שהיום הוא מכבסה .ליד בית המרקחת מתוארת גינה קטנה שגידלו בה
צמחים ששימשו להכנת התרופות .לדברי הורן ,בשנים 1720—1710נוספה קומה שנייה מעל החלל
בקומת הקרקע שבו שכן בית המרקחת .בשנת 1750עבר בית המרקחת לקומה החדשה ,ואילו
בחלל התחתון הריק הוצבו כל הכדים ששימשו להכנת התרופות .שם נשארו עד ,1924אז הועברו
למנזר ההלקאה ,שם הוקם המוזיאון החדש של בית הספר הפרנציסקני למקרא13.
בית המרקחת פעל בניהולם של הנזירים עד למלחמת העולם הראשונה ,אז הוקמו בתי מרקחת
נוספים בירושלים ובסביבתה ובה בעת נעשה קשה יותר ויותר להשיג את החומרים שנדרשו להכנת
התרופות ,שכן אלה הובאו ברובם מאירופה.
כאמור ,בית המרקחת היה נגיש לכל מי שהיה זקוק לו — אם קתולי ואם תורכי ,אם שייך לכנסייה
נוצרית אחרת ואם יהודי .כל מי שנזקק טופל באופן שווה ,ובכלל זה גם צליינים שהיו זקוקים לעזרה.
פעילות זו שימשה גם כמעין גשר ביחסים בין הקבוצות האתניות והדתיות השונות ,ובמיוחד ביחסים
עם היהודים .הרופאים והרוקחים הירושלמים ,הן הפרנציסקנים והן היהודים ,למדו את המקצוע
הרפואה הפרנציסקנית בירושלים ■ 69
