Page 116 - Ha Keter
P. 116
פרק שביעי
גם מן הסיפור הזה וגם ממקורות מדוייקים יותר יודעים אנו שהאחראים על הכתר
הקפידו שלא להוציאו ושלא להראותו לאיש .מי שבא להתפלל או להישבע ,עשה זאת
בפני הארון הסגור והנעול.
בדור האחרון ניתן לנו לעקוב אחר מסורת אחת בהתהוותה .לא מקרה הוא ,אומרת
מסורת זו ,שבה בשנה שאבד חלק מן הכתר נמצאו המגילות הגנוזות במערות ים־המלח.
ובוודאי לא מקרה הוא שהמגילות הללו ,שמרביתן מקרא ,נרכשו למען מדינת ישראל
והגיעו לידיים יהודיות ביום 29בנובמבר — 1947הוא היום בו נשמד ואבד חלק חשוב
מן הכתר.
המסורת העממית העתיקה והמושרשת ביותר בקהילת אר״ץ אומרת שביום שיוצא
הכתר מן הקהילה תחרב קהילת ארם־צובה .מסורת זאת נשענת על האלות והחרמות
הכתובות שחור על־גבי לבן בפתח הכתר .דף זה אינו בידינו .על הכתוב בו מעיד מאיר
נחמד :׳בתחלת הספר כתוב :״קודש לה׳״ )על ישראל הרבנים( 2היושבים בעיר
הקודש ,לא ימכר ולא יגאל לעולם ולעולמי עולמים׳ ----------- .ב ס ו ף עמוד זה כתוב:
׳אנתקל בחכם אל אפתיכאק מן נהב ירושלים עיר הקודש תבנה ותכונן לקהל מצרים
לכניסת ירושלים תבנה ותכונן בחיי ישראל .ברוך שמרו ,וארור גנבו ,וארור ממשכנו לא
ימכר ולא יגאל לעד ולעולמי עולמים׳.
על תרגום המשפט הערבי ובעיקר על המלה ׳אפתיכאק׳ יש מחלוקת .נחמד גורס
תרגום זה :הועתק מירושלים למצרים משוד ירושלים בפקודת או בחוק הפדיון ,כלומר
השודדים ששבו את הכתר שמו מס סכום כסף וקהל מצרים פדו את הספר ולקחו אותו
לבית הכנסת )כניסת( הנקרא ׳בית הכנסת ירושלים׳ 3אשר במצרים.
ושוב אחרי כמה דפים כתוב ׳קודש לה׳ על בעלי)התלמוד( 4השוכנים בעיר הקודש
לא ימכר ולא יגאל לעולם ולעולמי עולמים׳.
האיסור והחרם והקללה פעלו את פעולתם ,כידוע .יש אומרים ,בעטיים קרה לכתר
מה שקרה ואלמלא הם היה ניצל בשלמותו; ויש אומרים ,אלמלא הם מי יודע אם היה
משתמר ואם היה נותר ממנו דבר .תיקו.
יש כועסים על אנשי ארם־צובה על עקשנותם ומכנים את אמונותיהם הבל ,ויש
מכבדים אותם על קפדנותם ונאמנותם.
מבין הראשונים נצטט את נחמיה אלוני הכותב במאמרו ] [8בעט׳ :31׳לדאבוננו הרב
לא שרד לנו קונטריס זה בצילום ,בגלל אותן אמונות הבל של אנשי קהילת ארם־צובה
ובגלל צרות העין הגדולה של בני קהילה זר.
2המלים בסוגריים כתובות על המחק.
3בבית־הכנסת הזה נתגלתה הגניזה הקאהירית המפורסמת.
4ראה הערה .2
94
