Page 148 - Ha Keter
P. 148

‫פרק עשירי‬

‫החסרים‪ .‬עצם הפניה מעידה על אמונה שהדפים קיימים אי שם‪ .‬תשובתו של הפנדלר‬
‫היא חיובית‪ .‬הוא מסמן על מפות היכן לדעתו יימצאו הדפים‪ .‬מה נעשה עם המידע הזה‪,‬‬
‫זו שאלה בפני עצמה וטרם הגיע הזמן לפרסם את הדברים‪ .‬מה שחשוב לציין הוא זה‬

                                 ‫שהאמונה קיימת בחוגים רחבים‪ ,‬ועד עצם היום הזה‪.‬‬
‫הדפים והספרים החסרים אפשר שהם טמונים באדמה ואפשר שהם שמורים בידי‬
‫מציליהם‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬מה מעכב אפוא את מי שמחזיק בדפים מלהשיבם‪.‬‬
‫התשובות על שאלה זו אפשר שהן כך או בדומה לכך‪ :‬ייתכן שאנשים אינם יודעים מה‬
‫בדיוק הם מחזיקים ברשותם‪ ,‬או מה השאירו להם הוריהם שהלכו לעולמם‪ .‬אולי יש‬
‫המחזיקים בדפים הקדושים כקמיע‪ .‬אפשר שיש ביניהם בדלנים — קנאים־עדתיים‬
‫שאינם מוכנים למסור מה שהיה ׳שלנו׳ לכלל עם ישראל ולמוסדותיו הלאומיים‪ .‬ואפשר‬
‫שיש גם כאלה המחזיקים בדפים כאוצר שניתן למוכרו בשעת צרה ומצוקה‪ .‬ולא הייתי‬
‫מוציא מכלל אפשרות גם סתם עצלות ושיכחה וקלות־ראש‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הזמן עבר‪.‬‬
‫השנים חלפו‪ .‬האם נעשו מאמצים למצוא את שליש הכתר? מאמצים בוודאי שנעשו‪.‬‬

                                                       ‫האם נעשה כל מה שניתן לעשות?‬
‫מפאת חשיבות הנושא וגודל התקווה בולטת השאלה‪ ,‬מדוע לא הופקד בשעתו אדם‬
‫מיוחד שיעסוק בנדון‪ ,‬אדם שיפגוש את כל הנוגעים בדבר‪ ,‬יעמת את הגירסאות השונות‬
‫ואת גורסיהן‪ .‬המדובר הוא בשישה שבעה אנשים שאמנם התפזרו על־פני שלוש יבשות‪,‬‬
‫אך כתובותיהם היו ידועות ולא קשה היה לגבות מהם עדות נאמנת ומוסמכת כדי לברר‬
‫אחת ולתמיד‪ :‬מי הוציא בידיו את הכתר מבית־הכנסת ומי הפקידו בידי מי למשמרת?‬
‫מי פתח לראשונה את הספר וגילה את חסרון החומש והכתובים האחרונים? הרי לא‬
‫ייתכן שכל האנשים הללו‪ ,‬וביניהם רבנים ואנשי ציבור‪ ,‬לא חשו ולא הרגישו ולא שאלו‬

                                              ‫את עצמם אם בידיהם ספר שלם או חסר‪.‬‬
‫ייתכן שנשקלה האפשרות לבדוק ולחקור ונדחתה מחשש פן תתעורר המחלוקת‬
‫הישנה בדבר הבעלות על הכתר‪ ,‬מחלוקת עליה סיפרנו בפרק על הקהילה‪ .‬סברה זו‬
‫נראית לי מתקבלת על הדעת‪ ,‬הן על סמך תשובות שקיבלתי על שאלתי מכמה אנשים‬
‫הנוגעים בדבר שפגשתי לצורך זה‪ ,‬הן על סמך תגובות שקיבלתי כשניסיתי לעורר‬
‫למעשים‪ .‬החשש מזריית מלח על פצעים שהתחילו מגלידים הסתייע בייאוש שהצטבר‬

                                                                   ‫במשך השנים החולפות‪.‬‬
‫אין ספק שאיחרנו את המועד באשר לחשיפת האמת‪ .‬אך אם אמנם ישנם עדיין‬
‫חלקים מן הכתר אי־פה אי־שם‪ ,‬לעולם לא מאוחר לשוב ולומר‪ :‬מקומם בירושלים‪.‬‬
‫והמוסדות המתאימים מוכנים לרכוש אותם בלי חיטוטים יתירים‪ .‬העיקר שיגיעו‬

                                                          ‫למקומם‪ .‬ויפה שעה אחת קודם‪.‬‬

                                                                                                         ‫‪126‬‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153