Page 151 - Ha Keter
P. 151
עיונים אחדים גכתר
מהשוואה זו נראה כי קיימים הבדלים — אמנם קלים — בין הנוסחים השונים .חלקם
הבדלי כתיב שאינם משקפים הבדל בהגיה )למשל :בשורה : 1׳ולוא ראיתה׳ — ׳ולא
ראיתה׳ — ׳ולא ראית׳(; חלקם תוספת או השמטת אות)שורה :2׳ולוא׳ — ׳לא׳ —
׳ולא׳; שורה : 5׳ולמצה׳ — ׳ולמצה׳ — ׳ומצה׳( ולעתים אף שינוי בצורתן של מלים
)שורה : 6׳גורם׳ — ׳אגרף׳ — ׳אגרף׳( .ניתן גם לראות שנוסח המגילות אינו אחיד,
כלומר :בתקופה העתיקה שימשו נוסחים שונים במקצת זה בצד זה.
עדות מתקופה מאוחרת קצת יותר וממקום אחר — מורה על מצב דומה .רב יוסף
)חי בדור השלישי של אמוראי בבל בפומבדיתא( מעיד בתלמוד הבבלי)מסכת קידושין,
דף ל (:׳אינהו בקיאי בחסרות ויתרות — אנן לא ב קי אינ ך .כלומר :אנחנו ,בני בבל,
איננו בקיאים בכל מקום בתורה ,היכן יש לכתוב בכתיב מלא והיכן בכתיב חסר.
ישבו בעלי המסורה על מדוכה זו ,והכריעו מהו הכתיב הנכון בכל מקום .הכרעה זו
נעשתה בהסתמכות על כתבי־יד שנחשבו קדומים ומדוייקים .במקום שהתעורר ספק,
הכריעו על־פי רוב הספרים כדרך ההלכה .את הכרעותיהם סיכמו בעלי המסורה בכללים
רבים של מסורה קטנה וגדולה שנרשמו בשולי כתבי־היד.
אם נחזור לפסוקים שבדקנו קודם ,ונבדוק את הכתיב שלהם בכתבי־היד המשובחים
של בעלי המסורה שאנו מכירים)כגון :כתר ארם־צובה ,כתב־יד לנינגרד וכתב־היד של
הנביאים הנמצא בקאהיר( נגלה אחידות מלאה בכתיב .בפסוקים אלו ,אין כתבי־היד
נבדלים אפילו באות אחת ,אף־על־פי שנכתבו בידי סופרים ומסרנים שונים .אחידות זו
בולטת במיוחד על רקע עשרות שינויי הכתיב במגילות מדבר־יהודה.
אף־על־פי־כן ,מבדיקה רחבה יותר בספרי התנ״ך עולה ,שלא הושגה אחידות
מוחלטת בכתיב .אם נשווה את נוסח כתר ארם־צובה לנוסח כתב־יד לנינגרד נמצא כ־
280חילופי־כתיב בנביאים .עלינו לזכור שאין מדובר כאן בכללי כתיב ברורים
ומוגדרים ,מעין ׳כללי הכתיב האחיד׳ שקבעה האקדמיה ללשון העברית .היפוכו של
דבר :אותה מלה עצמה הנכתבת בפסוק אחד בכתיב מלא ,פעמים שהיא נכתבת בפסוק
אחר )אפילו סמוך לו!( בכתיב חסר.
הכתיב שקבעו בעלי המסורה גובש באלפי רשימות שהועתקו בכתב זעיר בשולי
כתבי־היד .השימוש ברשימות אלו וקביעת הכתיב הנכון על־פיהן מורכבים ומסובכים,
ולא כל הסופרים והמסרנים הצליחו בהם בשלמות .בנקודה זו בולט יתרונו של כתר
ארם־צובה על שאר כתבי־היד .בכתיב הכתר ישנן רק סטיות בודדות מן הנוסח הקבוע
בהערות המסורה)רק שבע-שמונה סטיות־כתיב בנביאים ,למשל( לעומת מאות סטיות
בכתבי־היד האחרים.
בצד כתבי־היד המעולים של בעלי המסורה ,שמרכזם היה בטבריה ,הועתקו בימי־
הביניים בכל העולם כתבי־יד רבים של המקרא ללא בדיקה של הערות המסורה ,או
מתוך התחשבות מועטת בהן .אמנם העריכו הסופרים את עבודתם של בעלי המסורה,
129
