Page 156 - Ha Keter
P. 156
פרק אחד־עשר
צילום מוגדל של שורות מתוך כתר אר״ץ; שים לב לגעיות במלים ׳הפרשדנה׳ ׳ה מ סדרונ ה׳) ה סי מן מ ת ח ת לאות
ד׳ במלה ׳הפרשדנה׳ הוא סי מן לסוף פסוק(
מבטאים אותה נכונה .והרי הניקוד נוצר כדי לסמן את דרך ההגיה של המלים הכתובות.
היכן הקושי?
משנבחון סוגיה זו נראה שהניקוד שאנו מכירים אינו מתאים לדרך ההגיה שלנו
בעברית .כוונתנו כאן לעברית הישראלית הנשמעת ברחוב ,בבתי־הספר ובכלי־
התקשורת .אנו הוגים בדיוק באותה דרך את הקמץ ,את הפתח ואת החטף־פתח) א א
א( ! אותה הגיה משמשת בפינו לסגול ,לצירה ,לחטף־סגול ולשוא נע )א א א א( !
האם יצרו פה בעלי המסורה ממציאי הניקוד מערכת סימנים ׳לא מוצלחת׳? התשובה
היא שבעלי המסורה המציאו את סימני הניקוד לציון דרך ה הגי ה שלהם בקריאת
המקרא ,והגיה זו היתה שונה מזו שבפינו .מי שרגיל היה לקרא את המקרא בדרך שהגו
אנשי טבריה ,והכיר את סימני הניקוד — לא נתקל בקושי לסמנם ,וזוהי כנראה הסיבה
לכך שאין אנו מוצאים כמעט מחלוקות בין כתבי־היד השונים לגבי סימני הניקוד
שבתנ״ך.
כתר ארם־צובה וכתבי־היד הקרובים לו הם המקור הקדום ביותר הידוע לנו ,שבו
מופיעה שיטת הניקוד הטב תי בכל שכלולה .אולם משרידים של כתבי־יד עתיקים ניתן
ללמוד שאנשי טבריה לא היו היחידים שהמציאו סימני ניקוד .ידועות שתי שיטות
אחרות של ניקוד — רוב החומר עליהן נתגלה בגניזה הקאהירית — ושיטות אלו
משקפות לא רק סימון אחר של הניקוד)׳ניקוד עליון׳ מעל לאותיות( אלא גם מבטאים
אחרים.
יפה היה כוחם של אנשי טבריה מכל האחרים .במשך הזמן פשטו סימני הניקוד
הטבתי בעולם ,ודחו מפניהם את כל האחרים .כל ישראל קיבלו את הניקוד הטבתי,
אפילו קהילות שניקוד זה לא התאים בדיוק לדרך הגייתם .המבטא הישראלי של
134