Page 37 - Ha Keter
P. 37

‫ייחודו של הכתר‬

‫ארצה‪ .‬ארכיון מאגנס מופקד בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי‪ ,‬בירושלים‪ .‬בתיק‬
‫‪ P3/2013‬נמצא מסמך הכתוב עברית ומתורגם לאנגלית‪ ,‬חתום בשמו של קאסוטו‪.‬‬
‫בראש המסמך תאריך בלבד‪ :‬כ״ט בכסלו תש״ז‪ 22.12.46 ,‬ולא ברור לאיזו מטרה נכתב‬
‫ותורגם‪ .‬נראה שלא נועד לפרסום מידי‪ ,‬כי מסופר בו על צילום של כתב־יד לנינגרד‬
‫שנשלח ארצה ביום ‪ 20.8.46‬׳ואנו מחכים יום־יום לקבלו׳ ומצורפת בקשה מפורשת‬

                                                ‫׳לשמור ידיעה זו באופן סודי׳)נספח ז׳(‪.‬‬
‫אשר לכתר ארם־צובה קאסוטו כותב כך‪ :‬׳מתוך בדיקתי יצא לי שיש הבדלים‬
‫חשובים בין כתב־יד זה ובין מה שאומר הרמב״ם )למשל בחלוקת עשרת הדברות‬
‫ובמנין השורות של שירת האזינו( ולפיכך נראה שלא זה הספר שהיה בידי הרמב״ם׳‪.‬‬
‫הנה כי כן צדק גושן־גוטשטיין בהנחתו בדבר שירת האזינו‪ .‬אך מתברר שהיתה לו‬
‫לקאסוטו לפחות סיבה אחת נוספת לפקפוקיו‪ ,‬סיבה כבדת־משקל‪ :‬דרך כתיבת עשרת‬
‫הדברות בספר שמות — עם פרשה סתומה לפני ׳לא תחמוד אשת רעך׳ או בלעדיה‪ ,‬מה‬
‫שעשוי לשנות את ׳חלוקת עשרת הדברות׳ כדבריו‪ .‬עניין זה אף נתפרסם בשמו של‬
‫קאסוטו‪ ,‬אחר פטירתו‪ ,‬באנציקלופדיה המקראית בערך ׳דברות‪ ,‬עשרת הדברות׳ ושם‬
‫הוא כותב לאמור‪ :‬׳ההפסק של פרשה סתומה הנמצא בכמה הוצאות ובכתבי יד אחדים‬
‫)גם בכתב יד המפורסם שבחלב( אחר לא תחמוד בית רעך‪ ,‬והנראה כמחלק את לא‬
‫תחמוד לשניים‪ ,‬אינו נכון לפי הרמב״ם׳‪ .‬לנושא זה מצאתי התייחסות כבר בספרו של‬
‫ש״ש בויארסקי משנת תרנ״א ]‪ [11‬לאמור‪ :‬׳ההפרש שבין לא תחמוד בית רעיך לבין לא‬
‫תחמוד אשת רעיך שיש פלוגתא בין בן אשר לבין בן נפתלי דסמכינן אבן אשר בארם‬
‫צובה שהוא פרשה סתומה׳‪ .‬ועוד נשוב לאיש הזה ולספרו‪ .‬על סוגיה זו‪ ,‬על האפשרות‬
‫שהמלה ׳למשל׳ מרמזת לדברים נוספים שעוררו בו בקאסוטו ספקות ועל מסמכים‬
‫נוספים המטילים אור על קביעתו המפתיעה של קאסוטו ראה מאמרו של יוסף עופר‬

                                                                         ‫בנספח שנים־עשר‪.‬‬
‫נסכם ונאמר‪ :‬היום ברור לנו יותר מאי־פעם מה הניע את קאסוטו להגיע אל המסקנה‬
‫המוטעית‪ ,‬ואפשר להעז ולומר שאילו היה מונח לפניו כל מה שפרוש לפנינו כעת‪ ,‬היתה‬
‫מסקנתו תואמת את ההנחה שעימה יצא לחלב בסוף ‪ 6: 1943‬שאכן הכתר הוא כתב־היד‬

                                                                      ‫שעליו סמך הרמב״ם‪.‬‬
‫הרמב״ם כתב במפורש שהוא סמך על כתב־היד ׳שהגיהו בן אשר׳ הן בכתיבת‬
‫השירות והן בכתיבת הפרשיות הפתוחות והסתומות‪ .‬אם ההתאמה בין דברי הרמב״ם‬
‫לבין הכתר בעניין השירות היתה דרך הזיהוי שנקט בה גושן־גוטשטיין)שירת האזינו‬
‫והשורות שלפניה ושלאחריה(‪ ,‬הרי בא יצחק ש׳ פנקובר ומשלים את הזיהוי על־ידי‬

 ‫‪ 6‬הביקור בחלב היה כל כולו בחודש דצמבר ‪ ,1943‬ולא כפי שכתבו רבים וטובים‪ ,‬ובכללם קאהלה —‬
                                                                                                         ‫‪. 1944‬‬

‫‪15‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42