Page 186 - Peamim 136

‫סיכום‬

‫בדיון זה נעשה ניסיון להתחקות אחר ספרים שקרא ר' מתתיה גרג'י‪ ,‬על פי‬
‫ספרו 'עונג לשבת'‪ ,‬שבו הביא מאות קטעים מהספרות הרבנית לדורותיה‪.‬‬
‫לשם כך היה צורך להשיב על שתי שאלות‪ .‬האחת‪ ,‬מה הוא קרא בעצמו ומה‬
‫העתיק מכתבי חיד"א‪ ,‬וזאת חרף דבריו כי רוב ספרו מועתק מחיבורי חיד"א‪,‬‬
‫שכן איננו יודעים לכמה חיבורים התכוון‪ ,‬ומלבד זאת הוא הביא מחיבורים‬
‫מרובים שפורסמו לאחר מות חיד"א‪ .‬התשובה על שאלה זו מבוססת על כך‬
‫שלא אחת הוא ציין אם קרא בעצמו את הקטע המצוטט או העתיק אותו‪ ,‬והוא‬
‫דייק בהפניותיו‪ .‬השאלה השנייה היא מה הוא קרא באפגאניסתאן ומה קרא‬
‫רק בירושלים‪ ,‬והתשובה עליה היא שאילו היה רוב ספרו מבוסס על מה שקרא‬
‫בירושלים הוא היה מציין זאת‪ ,‬שכן ציין כמה פרטים כאלה‪ .‬ואף זו‪ ,‬כבר‬
‫בביקורו הראשון בארץ הוא בא עם כתב–היד של ספרו‪ ,‬כולו או חלקו‪ .‬בסיכום‪,‬‬
‫אני סבור שהרב גרג'י קרא ‪ 166‬ספרים‪ ,‬כמפורט בטבלה שבנספח‪ ,‬וקראם עוד‬
‫בארץ מוצאו‪ ,‬אך זו השערה ולא ודאות‪ ,‬אמנם השערה שיסודה בקריאה חוזרת‬
‫ונשנית בספרו‪ .‬מכל מקום גם אם נצדד בהערכה מצומצמת של מה שהוא‬
‫קרא ‪ -‬לדוגמה הוא ודאי קרא עשרים ושניים חיבורים מאת חיד"א ‪ -‬הרי הוא‬

‫וספרו היו תופעה לא רווחת בקהילה היהודית באפגאניסתאן‪.‬‬
‫האם אפשר ללמוד מכך על השכלתם התורנית של היהודים בקהילתו? אנו‬
‫יודעים מה הם למדו במולא ולא מעבר לכך‪ .‬אפשר להניח שגם אחרים‪ ,‬יחידים‪,‬‬
‫למדו ספרי יהדות אחר כך‪ .‬למשל אנשים העידו שהם למדו את הספר 'עונג‬
‫שבת'‪ ,‬וודאי לא היה זה ספר יחיד בסוגו‪ .‬אף זו‪ ,‬פירוט הספרים שקרא גרג'י‬

‫מפריך את ההנחה שהתלמוד לא היה ידוע כלל בקהילתו‪.‬‬
‫ר' מתתיה גרג'י היה תופעה מעניינת לעצמה‪ ,‬ודאי בהקשר של התפוצה‬
‫שבה חי‪ .‬הוא גם עדות למאפיין כלל–יהודי ‪ -‬השאיפה ללימוד ולידע אפילו‬
‫בתפוצה קטנה‪ ,‬נידחת ומסוגרת‪ .‬ונראה לי כי דווקא בהקשר מצומצם לפעמים‬

‫מקבל המאפיין הכללי יתר תוקף‪.‬‬

‫פ ע מ י ם ‪ ( 1 3 6‬ת ש ע " ג ) ‪185‬‬