Page 22 - Etmol 19

‫זהו תחילתו של המעשה שכמעט וגרם לאסון‪ ,‬שכן אסור‬ ‫פ״גלי מוכרת ה״ן‬
‫היה אז לייצר ולמכור יין בירושלים‪ ,‬מאחר שאסור‬
‫למוסלמים לשתות יין‪ .‬ונשי היהודים כדי לפרנס את ביתן‬ ‫‪IM‬‬
‫היו מייצרות יין במסתרים ומוכרות אותו למוסלמים שטופים‬
‫בשתיה‪ .‬והיה לו למעשה המשך‪ :‬שכן למושל העיר נודע על‬ ‫חיי□ בירועולי□‬
‫קיומה של פייגלי והוא שלח שליחים כדי לתפסה והיא‬ ‫במ^חה ה־ ‪8‬ו‬
‫התחבאה‪ .‬קרא אליו המושל אחד מראשי היהודים בירושלים‬
‫ותבע ממנו להביא לפניו את פייגלי ואם לא — מרה תהיה‬ ‫‪ 1200‬נפש • מסים וארנונות‬
‫אחריתו‪ .‬ולא היתה ברירה בידי אותו פרנס יהודי ושיחד את‬ ‫• עשרות מקצועות‬
‫שר העיר בשוחד גדול ואחר־כך יצאו שליחים אל כל הנשים‬
‫היהודיות העיר שייצרו יין במסתרים ותבעו מהן להחזיר את‬ ‫• שני האחים הרבנים‬
‫הסכום שנתן הפרנס למושל‪ ,‬שאם לא כן ילשינו עליהן‪.‬‬ ‫‪ # ,‬מ ד ו ע נוספו שמות‬
‫ושילמו הנשים הכסף‪ .‬ואחר־כך תבעו מפייגלי שתחזיר להן‬
‫את הכסף‪ ,‬שכן בגללה היו אנוסות לשלם קנם גדול‪ .‬והביאו‬ ‫• ניצוץ של משיח‬
‫את הדבר לפני רבה של ירושלים — נסים חיים משה מזרחי‪,‬‬
‫ופייגלי טענה‪ ,‬כי מעודה לא מכרה יין לרוצח‪ ,‬אלא שהעלילו‬ ‫מאת שמואל שמיר־מזרחי‬
‫עליה וכיוון ״שמזלי הרע גרם לי שהפסדתי מה שהפסדתי‬
‫מעשה נורא שקרה בירושלים לפני כמאתיים וחמישים‬
‫מבלי עוון ואשמה‪ ,‬כמו כן מזלכן הרע גרם לכן ההפסד״‪.‬‬ ‫שנה‪:‬‬
‫ורבה של ירושלים‪ ,‬המביא את הבעיה בספרו ״אדמת‬
‫קדש״ פסק‪ :‬אמנם צדקה פייגלי‪ ,‬כשם שמזל רע גרם לה‬ ‫״אשה אחת אשכנזית שהיתה מוכרת יין ושיכר לכל ויקרה‬
‫מקרה ששני גויים מערבים )בני צפון אפריקה( נתקוטטו יחד‬
‫שתפסיד‪ ,‬כך גם גרם מזלכן הרע‪.‬‬ ‫באמצע השוק ויקם אחד ויך את חבירו בסכין עד שיצאו מעיו‬
‫והלכו הנשים לביתן‪ ,‬ויש להניח שהמשיכו לייצר יין‬
‫למרות הסכנה‪ ,‬שכן הפרנסה היתה קשה בירושלים של אותם‬ ‫לחוץ ונפל למשכב יום או יומיים ואחר־כך נפגר‪.‬‬
‫ובאותם הימים תפסו לרוצח ונתנוהו בבית הסוהר‪ .‬וקרובי‬
‫ימים‪.‬‬ ‫הרוצח‪ ,‬להצילו ממוות‪ ,‬טענו לדיין שפטור הוא‪ ,‬שהיה שיכור‬
‫סיפור המעשה המובא בספרו של הרב — כמו בעיות‬ ‫באותה שעה ומי נתן לו לשתות‪ .‬ואז בא מליץ )מזכיר( הדיין‬
‫אחרות שהביא בספריו — מלמדים אותנו על חיי ירושלים‬ ‫לבית האשכנזית הנזכרת‪ ,‬ששמה פייגלי‪ ,‬ואמר לה‪ ,‬אם תתני‬
‫של אותם ימים ועל עסקי נשים זריזות‪ ,‬אשכנזיות‪ ,‬כמו‬ ‫לי שוחד הרי טוב ואם לא‪ ,‬אני אומר לדיין שאת נתת יין‬
‫ושיכר להגוי הרוצח‪ .‬ופייגלי מיראתה פן תבוא לידי סכנה‪,‬‬
‫פייגלי‪ ,‬וספרדיות‪ ,‬גם יחד‪.‬‬
‫נתנה לגוי שוחד ממון ככל אשר שאל והלך וכיסה דמו״‪.‬‬
‫‪ 300‬בעלי בתים‬

‫תיאור נוסף על חיי ירושלים בראשית המאה ה־‪ 18‬אנו‬
‫מוצאים ב״לקוטים״‪ ,‬פירוש על התורה שנכתב על־ידי פרנס‬
‫העדה שם רפאל מרדכי מלכי‪ .‬הוא היה רב ורופא מומחה‪,‬‬
‫שעלה לירושלים מהעיר ליגריאה באיטליה וחי בעיר הקודש‬
‫עד שנת תס״ה )‪ .(1705‬בפירושו לתורה‪ ,‬שקטעים ממנו‬
‫פורסמו בשנת ‪ 1923‬על־ידי אליעזר ריבלין‪ ,‬הוא מוסר גם‬

‫פרטים ותיאורים על חיי הארץ‪.‬‬
‫אנו למדים‪ ,‬כי בעיר חיו כ־‪ 300‬בעלי־בתים יהודים‪ ,‬דהיינו‬
‫קרוב ל־‪ 1200‬נפש‪ ,‬אבל אלו הלכו ונתמעטו מחמת עול‬
‫המסים הכבד וכן מחוסר פרנסה‪ .‬חתנו‪ ,‬הרב משה חאגיז‬
‫מספר אף הוא בספרו ״שפת אמת״ על צרות צרורות שתכפו‬
‫על ירושלים וכן על החובות של העדה שהלכו ורבו משנה‬

‫לשנה‪.‬‬
‫ההכנסה השנתית להוצאות הציבור — מיסי בשר‪ ,‬מיסי‬
‫קבורה ועזבונות ונדבות מהגולה — היתה ‪ 6000‬אריות )סוג‬
‫מטבע( ואילו ההוצאות היו עשרת אלפים אריות‪ .‬כדי לכסות‬
‫את הגרעון לוו כספים בריבית של עד ‪ 40‬אחוז לשנה והחוב‬
‫גדל והלך והעיק על יהודי ירושלים‪ .‬יהודי העולם אמנם‬
‫אספו כספים בשביל אחיהם בירושלים‪ ,‬אולם חלקם נגנבו‬
‫ונאכלו על־ידי גבאים שמעלו בתפקידם‪ .‬קשים היו בעיקר‬
‫חיי היהודים האשכנזים בעיר ולמרות נסיונות של נדבנים‬
‫נכבדים לבוא לעזרת הקהילה האשכנזית‪ ,‬לא נסתיים‬
‫המשא־ומתן לחיסול חובותיהם וב־‪ 1720‬פקעה סבלנות‬
‫הנושים הישמעאלים ועשו שפטים בלוויהם והחריבו את חצר‬
‫האשכנזים בירושלים — מקום מגוריהם — ושרפו את‬
‫בית־הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד על ארבעים ספרי‬
‫התורה שבו וכלאו רבים ממנהיגי האשכנזים בבתי־כלא‪ .‬׳‬
‫פנקס מס הגולגולת התורכי‪ ,‬השמור בקושטא‪ ,‬מוסר כי‬
‫בשנת ‪ 1691‬מנתה הקהילה היהודית בירושלים ‪ 180‬בעלי‬
‫בתים משלמי מס גולגולת שעסקו בארבעים מקצועות‪ .‬מניין‬
‫המקצועות נותן לנו תמונה רבגונית על פעילותם של יהודי‬
‫ירושלים‪ ,‬היו בה אז‪ :‬שלושים ״בעלי תורה״‪ 12 ,‬רבנים‪16 ,‬‬

‫‪22‬‬