Page 20 - Etmol 19
P. 20
הרחובות של המושבה .אך שוב עמדו ההכרח שיגלו חריצות בעבודתם ,שיהיו פיה קצרה ,כתובה רוסית ,שהמציאה
ותהו; מה לזה וליעוד שהציבו לפניהם צנועים ומסתפקים במועט ,שיהיו לחובבי־ציון כאשר הציג את מועמדותו
באורח כה מרשים? חזרו והתלוננו לפני ממושמעים ושהתנהגותם תהיה למופת, ושיש בה כדי ללמד על הטילטולים
וורמסר ,אך מכיוון שהיה מסוכסך עם שהרי ״עיני כל היהודים נשואות אלי והלבטים שעמדו בהם צעירים יהודיים
דיגור עוררה השתדלותו למען הצעירים הם״ .ברכום בהצלחה ובעתיד מזהיר
רק התנגדות אצל הגנן עד שהכפיש את ושילחום לדרכם לזכרון־יעקב ,שבה בימים ההם.
שמם במכתביו אל הבארון .וכך קרה הוא היה בן להורים עניים ששלחוהו
שכאשר ניסו חובבי-ציון לפעול למענם בחר הבארון כמקום לימודיהם. ללמוד בישיבות בערים שונות מתוך
אצל אנשי רוטשילד בפאריס ,כבר על זכרון־יעקב הפקיד רוטשילד פקיד תקווה שיהודים ,רחמנים בני רחמנים,
יהודי ממחוז אלזאס בצרפת ,תלמיד חכם לא יתנו לו לגווע ברעב .ואמנם הצליח
נתגבשה שם דעה שלילית עליהם. ובטלן במקצת ששמו וורמסר ,וכמדריך להתקיים מחסדי הציבור תוך שהוא
חקלאי כיהן במושבה ז׳וסטין דיגור — עובר מישיבה לישיבה עד שהגיע למי'
אחד מת ,אחד עזב גנן צרפתי נוצרי ששימש לפני כן נסק .כאן ,בגיל , 17נתפש להשכלה,
בתפקיד דומה בראשון-לציון ובה הס למד בכוחות עצמו רוסית ,גרמנית
אם לא היה די בתלאות אלה חלו כולם תכסך עם המתיישבים .וורמסר התייחס ומתימטיקה .משנתגלה הדבר גורש מן
בקדחת שממנה יצאו בשן ועין .הלפרין אל הצעירים יפה ,אבל דיגור גילה הישיבה ,עבר לווארשה והתפרנס ממתן
מת במחלה .יגלי לא נרפא ממנה גם כלפיהם איבה מן הרגע הראשון ואומ שיעורים פרטיים במקצועות שזה עתה
כאשר הועבר לראשון-לציון להחלמה רים ,כי זאת משום ששמר טינה ליוצאי למדם .הוא התכונן לעבור בחינות בג״
ובסופו של דבר נאלץ לעזוב את הארץ רוסיה מאז מריבותיו עם מתיישבי רות חיצוניות ולהתקבל לאוניברסיטה,
לצמיתות; הלך ולא חזר ועקבותיו נעל ראשון-לציון ,שכולה מושבת יוצאי
מו ורק דבר אחד הותיר אחריו :את רוסיה .דיגור נקט כלפי הצעירים שיטה אך הפרעות שפרצו ברוסיה בשנת 1881
המנגינה שחיבר לשיר ׳משמר הירדן׳ של אי-עשייה :ימים שלמים הילכו בטל הפכו עליו את עולמו ,כפי שקרה לרבים
מאת המשורר נפתלי הרץ אימבר. עד שהיה הדבר למשא עליהם .כשהתע- אחרים .הוא נמנה עם אלה שהגיעו לידי
וורהפטיג נתחרש .נותרו רק ארבעה, מסקנה ,כי על יהודי רוסיה לפנות אל
שנתייאשו כמעט לגמרי .וכאן עמד להם זכדון־יעקב בימי הראשונים; ארץ החופש — ארצות״הברית ,ב־
אליהו שייד ,הממונה מטעם הבארון על מימין :הפקיד וורמסר היתפשו לרעיון שהיו לו מהלכים אז,
כל מושבותיו בארץ .מן המתיישבים לא רב למענם וורמסר ,מצא דיגור דרך שאם יתקבצו בארצות-הברית במקום
נודעה אליו חיבה יתרה ,כי יחס העליו להעסיקם :היה מטיל עליהם עבודת אחד 60אלף יהודים ,יזכו בארץ החדשה
נות והקשיחות אליהם מצד הפקידים סבלות מבוקר עד ערב .לחילופין היה במדינה משלהם .אחר-כך הושפע הור-
במושבות ,שרובם נתמנו על ידו ,בא משתמש בהם כמשרתים .נפש הצעירים ביץ מן התעמולה של תנועת ביל״ו ובא
בהשראתו .אך במקרה זה היטיב לעשות קצה במצב זה והם הריצו מכתבים מלאי לכלל מסקנה ,כי הפתרון הוא בארץ־
נאשר העביר את הצעירים לראש־פינה. התמרמרות אל חובבי־ציון כשבפיהם ישראל בלבד .כדי להכשיר את עצמו
שם טיפל בהם הגנן דיהא ,צרפתי נוצרי הקריאה הנואשת :הלשם כך נשלחו לחיים מועילים בארץ למד גננות .הוא
אף הוא .דיהא לימדם עבודה מעשית לארץ־ישראל? אולי כתוצאה מן התלו
ותיאוריה ,קירבם אל החקלאות והביאם נות ושמא מפני שחשקה נפשו לקשט את היה החקלאי היחיד מכל השישה.
משכנו נתן להם דיגור עתה מעט עבודה
במגע עם פלחים ערביים. חקלאית :עיבוד כמה ערוגות פרחים ליד "להיות חרוצים״
התקווה לעתיד טוב יותר התחילה ביתו .אבל תעסוקה זו לא הספיקה
לשעשעם ולשיא ההתלהבות הגיעו לצעירים ולכן נקטו יוזמה וסללו כביש באודיסה ,עיר הנמל שממנה הפליגו
כאשר ביקר רוטשילד בראש־פינה. מזכרון־יעקב ועד לדרך העגלות שבין ארצה ,קיבלו הצעירים הנחיות אחרונות
דומה שפוחצ׳בסקי ,המספר על המאורע יפו לחיפה .הם גם נטעו עצים בצידי כל מאת ראשי חובבי־ציון — פינסקר
בזכרונותיו שחוברו כעבור ארבעים ומשה לייב לילינבלום .העמידום על
20