Page 10 - etmol 52
P. 10
הרבים יחדיו עצה רעה ועשו ביניהם לום שישב אז בהאמעל ,עקר דירתו קיווינו שאתה האל הרחמן תרחם על
חברות לרע״. משם ועזב ביתו ואת כל קניינו ועבר עמך ישראל העלוב ותגאל אותנו ,כך
לגור בהילדסהיים .משם שלח אלינו קיווינו ,והנה היינו דומים לאשה היו
בידי אזרח מנורבגיה היו אבנים טובות שתי חביות גדולות עם כל מיני בד ,וכל שבת על המשבר כל היום וסובלת יסו־
שקנה אותן בזול ,וחבר הגנבים האלה מיני אוכל ,כמו קטניות ובשר מיובש רים ומכאובים נוראים וחושבת כל הלי
באו לנורבגיה וחקרו ודרשו לאזרח ופירות מיובשים וכדומה .כי האיש לה כי אחרי כל היסורים והמכאובים
שבידו אבני השוהם .וסרו לביתו הטוב הזה חשב ,כי תיכף ניסע מהמבו תשמח בילדה ,אבל כשהאיר היום היא
והתוודעו אליו עד שנודע להם איפה רג לארץ הקדושה .החביות הללו עמדו ילדה רוח .וכך ,אבינו מלכנו ,קרה
טמון אוצרו וגנבו ממנו את הכל .ולמ בביתנו בודאי יותר משנה .לסוף פחדנו אותנו ,כל עבדיך ובניך בכל אפסי ארץ
חרת בהשכמה יצאו מהבית ושכרו להם שמא יתקלקל הבשר ושאר המאכלים, עשו תשובה ,תפילה וצדקה ,וכל כנסת
סירה וביקשו להימלט :״אבל האלוהים ואז כתב לנו ,כי נפתח את החביות ישראל ישבה שתים ושלוש שנים על
לא רצה באלה״ -מציינת גליקל ומס ונוציא את כל האוכל שבהן ,כדי שלא
פרת ,כי אותו נורבגי רדף אחרי סירתם יתקלקל על ידו הבד ,ובכן עמדו כך ג׳ המשבר ,אבל מזה הכל נולד רוח״.
של הגנבים ותפסם והביאם לעיר ושם שנים והוא הוסיף וחשב ,כי ישתמש היא מתארת את השמחה כאשר הגיעו
חקרו אותם בעינויים עד שהודו ,כי הם
שגנבו את אבני השוהם ומשראו כי בזה במסעו״. ידיעות משבתי צבי:
רודפים אחריהם זרקו אותן לים .השנים האכזבה היתה רבה ,אולם גליקל ״מה רבה היתה השמחה כשנתקבלו
נדונו לתליה .אחד הגנבים קיבל עליו מסכמת :״בכל זאת עמך ישראל לא חדל
את הדת הנוצרית ויצא חופשי .השני לא להאמין כי סוף סוף תרחם עליו ותחוש הכתבים )על דבר שבתי צבי( .יותר
רצה להמיר את דתו ונתלה .גליקל לגאלנו ואפילו אם יתמהמה ,אחכה בכל מכולם קיבלו הספרדים מכתבים )בעיר
מסיימת :״אנכי הכרתי אותו ואת הוריו המבורג היו קהילות אשכנזית וספר
בתור אנשים ישרים ,וכנראה חברו יום שיבוא״. דית( .בכל פעם היו הולכים עם המכת
פיתהו לדבר הרע הזה ובודאי נשמתו ולעתים ,תוך קריאת הזכרונות מלאי בים לבתי הכנסת שלהם והיו קוראים
של המומת מצאה מנוחה בגן-עדן ,כי החיות והלשון העסיסית נדמה ,כי היא אותם שם .גם האשכנזים ,בחורים וז
קנה את עולם הבא ממש בשעה אחת״. הקדימה בסגנונה את דברי טוביה החל קנים ,היו הולכים אל בתי הכנסת
היא מציינת גם :״מפני כבוד משפחתו הפורטוגיזים )הספרדים( .הבחורים
איני רוצה להזכיר את שמו ,אבל בן של שלום עליכם... הפורטוגיזים היו מתלבשים בבגדי חג
גליקל מוסרת מידע רב על מסחר וענדו עליהם פסי תכלת משי -זה היה
בהמבורג יודעים את כל המעשה הזה״. האבנים הטובות אז ,על ירידים ועסקים סמל לבושו של שבתי צבי .וכך יצאו
ורמאויות וגם על גנבים יהודים שעשו כולם בתופים ובמחולות בבתי הכנסת
וכך זורמים והולכים סיפורים ואירו מעשה נבלה בנורבגיה וזה סיפור המע
עים ודברי תוכחה ואגדה ,שלובים זה בשמחה ,וקראו את האיגרות״.
בזה .שכן גליקל נחונה בכשרון סיפורי שה:
רב והיא מצליחה לשתף את הקורא ״בזמן ההוא באה ספינה מהודו המזר התקוה היתה גדולה וסבורים היו ,כי
בחוויותיה .היא עושה חשבון עולמה חית והיו בה הרבה אבני שוהם .ונפלה הנה-מייד יוצאים הם לארץ-ישראל.
וחשבון הסביבה היהודית לעצמה ובתוך בידי המלך מדנמרק ,שהיה בגליקשטט, גליקל מתארת תיאור צבעוני את אבי
ובכיס כל ספן היו כמה וכמה אבני בעלה הסוחר .גם הוא ציפה לעלות מייד
העולם הנוצרי הסובב אותה. שוהם .ומבני ישראל נסעו לגליקשטט לארץ-ישראל ,אולם כסוחר רציני הכין
ספר הזכרונות של גליקל האמעל הוא וקנו אבני שוהם והרוויחו יפה .ולאחדים צידה רבה ,ואפילו בדים לקח עמו,
גם חלק בספרי-המוסר שהופיעו בימים מהם נודע ,כי בנורבגן יש סכום רב של אפשר אולי יהיה לעשות מסחר בדרך...
ההם והזינו הרבה דפים של ספרות יי אבני שוהם .ולפיכך עשו בעוונותינו ״אחדים מכרו את בתיהם וכל קניינם
דיש .דרך זכרונות גליקל זרמה יידיש בתקוה כל יום לגאולה .חמי עליו הש
יום-יומית עשירת ניבים וביטויים והם חתונה יהודית בגרמניה במאה ה־18
היוו חלק ב״תחינות״ וב״צאינה ור
אינה״ ,ספרי היראה והמוסר היהודיים.
לאחר 11שנות אלמנות נישאה גלי-
קל בשנית לסרף לוי ,שולחני שהיה
מבוגר ממנה בהרבה שנים .איש ישר
היה בעלה ועושה עסקי מסחר רבים,
בטחו בו והאמינו לו ,אבל בנסיבות
הזמנים נאלץ לפשוט רגל ולפרוש מה
מסחר .המשפחה איבדה רכושה .סרף
לוי עמד בכל התחייבויותיו וגליקל
היתה גאה על כך .פשיטת הרגל גרמה
לעלילה אנטישמית .באותם ימים הפסי
קה גליקל את כתיבת הזכרונות וחידשה
אותם בשנת .1719היא נפטרה בגיל
שמונים ,ב.1724-
ספרה של גליקל הגיע לקורא היהודי
הרבה שנים אחרי כתיבתו .החוקר דוד
קאופמן הביא לדפוס את כתב-היד,
שהתגלגל אצל בני המשפחה ,ב.1896-
הספר תורגם לגרמנית ולאנגלית והו
פיע בעברית בשנת 1929בתרגומו של
א.ז .רבינוביץ.
10