Page 8 - etmol 52
P. 8
רץ״ ) (8.3.1920נאחז ז׳בוטינסקי ב׳׳אין התאחדות ציוגית־סוציאלית של פועייי א־י .אחרות־העבודוד. אחד מהם ,יוסף ברץ ,חבר ועד ההגנה
דבר״ שבגירסת הד״ר גרי והטעים של הגליל ,כתב ללשכת מפלגת הפועל
אותו :״אין דבר ,רעיון עמוק ,הגיון הונטרס
נשגב ,פילוסופיה מקפת כל טמונים הצעיר בחיפה ,ב־ 6במארס :1920
בשתי המלים האלו .הרצון מכריע, לידיןויו• ,יחוח וטכמבים. ״טרומפלדור חי שמונה שעות אחרי
המקרים אינם אלא הבל ...הרצון הוא שנפצע מארבעה כדורים .כל הזמן לא
תל״חי נצחי ,וכל השאר -קורבנות! ההודעה בעתון ״קונטרס״ הוציא אף אנחה ,להפך ,מסר פקודות
השפלות ,מפלות -אין דבר״ .ולעומתו, על נפילתם של לוחמי תל־חי מדי פעם לפעם :׳לא לעזוב את המקום
יוסף חיים ברנר ,שלא הכיר את עד הרגע האחרון׳ ולפני המוות אמר
טרומפלדור ,התעלם מ׳׳אין דבר״ ,דבק
׳טוב למות בעד ארצנו׳.״
בסייפא והדגיש את ״טוב למות״: ובעיתון ״דאר היום״ כתב אלכסנדר
אהרנסון ב״ 9במארס ,בוודאי מכלי שני
״היאמר מעתה כל חלש בנו :גיבור או שלישי :״טרומפלדור שמת באמרו:
אני! ויהי לגיבורו ...השמענו שם כולנו
את הד הקריאה החרישית הרוממה של טוב למות בארץ־ישראל״.
הגיבור כרות״הזרוע ,׳טוב למות בעד הד לדבריו האחרונים של טרומפלדור
ארצנו׳? טוב! אשרי מי שמת בהכרה זו מצאנו בפתק שכתב יוסף נחמני ,מפקד
ההגנה בגליל התחתון ביום הקרב
ותל״חי למראשותיו״. הקשה בצמח ב* 24באפריל .1920אותו
יום ניסו אלפי בדווים לפלוש לארץ״
אין לי ספק ,כי גירסותיהם של א. ישראל וכמה ישובים נעזבו .כתב נחמני
הרצפלד והד׳׳ר גרי שאין שינוי גדול למגיני כנרת :״חזקו ואמצו .מאושרים
ביניהן ,הן הנכונות :״לא נורא כדאי אנו שעל גורלנו נפל למות בעד
למות בשביל ארץ־ישראל״ ,״אין דבר
כדאי למות בעד הארץ״ .שניהם היו עדי ארצנו״.
ראיה ושמיעה .הראשון רשם את הדב
רים שאמר טרומפלדור ,בבואם לחבוש היאמר כל חלש גיבור אני?
אותו ,בו בלילה והשני -סיפרם כעבור שני סופרים גדולים נדרשו לדברי
ימים אחדים .אולם הנוסח של י״ח ברנר טרומפלדור האחרונים :זאב ז׳בוטינסקי
)הוא עצמו נרצח כעבור שנה ,במאור ויוסף חיים ברנר .ז׳בוטינסקי הכיר את
עות יפו( הוא שנקבע לדורות ונתקדש טרומפלדור היטב .במאמר ראשי ב׳׳הא'
במיתוס של תל-חי.
אליעזר בן־יהודה בבית הסוהר
להודיע ולהנאת ,כי הדברים הנדפםים בסכודע ה צבי גליזן י׳ מיום נדו בעתון ״הצבי״ שיצא לאור בירושלים בעריכת אליעזר בן־יהודה
הופיע בט״ו כסליו תרנ״ד -סוף ,1893מאמר לכבוד חג החנוכה
לחדש ת ה ,במאמר הנקוב בשם ,״סצות צ רי בו ת כונו ד וחתום סאת הקרוב בשם ״מצוות צריכות כוונה״ מאת שנ״ה יונאס ,חותנו של
בן־יהודה ,שקרא לאחדות כוחות ולהחייאת כבוד העם .בין השאר
שנה״י ל א מ ל ב ב נ ו יצאו ולא ב י ד י ע ת נ ו נ כ ת ב ו ושום ידיעה לא מצויה במאמר תביעה ״שלא להתייאש מן הפורענות ,לחוס על
כבודנו ,לעמוד על נפשנו ,לאסוף חיל וללכת קדימה״ .בשלטון
הי׳ לט מכל הבתוב שטה בלל וכלל עד שלףאנו מ ,וכשרףאט הדברים המוזרים
התורכי של אותם הימים היתה קריאה מעין זו -כקריאה למרד.
הדם ,מלאט צער דנון כי ימצא בק־בנו איש אשר בשם ישראל יכונה .שיוציא אותן שנים היתה יריבות רבה בין אליעזר בן־יהודה ובני העליה
החדשה של ״חובבי ציון״ ובין מנהיגי היישוב הישן .משנתפרסם
? Jו ש י ם ב ח א ה מלבו דברים נוראים באלה הנדפסים המאמר הופץ בירושלים כרוז בשם ״מחאה גלויה״ ,בחתימת הרב
הראשי הספרדי אלישר והאשכנזי סלאנט ,ובו הם מסירים מעצמם כל
ע״ז בשם יושבי בל ארצינו הקדושה . אחריות למאמר ומציינים ,כי הם עצמם ״עבדים נאמנים למלכנו
האדיר״ ,הוא הסולטאן .הדברים הגיעו לשלטונות ובן־יהודה וחותנו
מכגי מודיעים נאמנה שאנחנו ככל המון ישראל היושבים בטח בצל נאסרו ונדונו לשנת מאסר .הם שוחררו עד העירעור ,ובערעור שנערך
ממשלת אדוננו מלכנו השולטאן יחם תדו ,הננו עבדים נאמנים למלכנו האדיר
יחה ולשר? אשד לצדק ולמשפט ישוח ,וכל הדברים האמורים במאמר הנד אץ בביירות -זוכו.
אחריורט עליט ולא על שום איש מבני ישראל זולת הכותב הנד ,וכמו כל הדברים המאסר והכרוז עוררו רוגז רב בקרב יהודי הגולה ,ומנהיגי היישוב הישן
הנדפסים כבל עת בהצבי ,שאין לנו מהם שום Tיעה ואין אחרמתם עלינו כלל הואשמו בהלשנה .פרץ ריב גדול .הרבנים טענו ,כי לא הכרוז שלהם
ובלל ,ושלום על ישראל . הוא שגרם למאסר.
בימים אלו יצא לאור בהוצאת ״יד יצחק בן צבי״ ספר בעריכת
ובאט עודה מרב כסא תרנ״ד פעודק ירושלם ת״ו. יהושע קניאל בשם ״אליעזר בן־יהודה בבית האסורים״ ובו איגרות
ותעודות מארכיונים שונים ,רובן בלתי ידועות ,הפורשות את הרקע
שמואל סלאנט הצעיר י ע ק ב שאול א לי שר ס״ם
לריב ,למאסר ולשחרור .בצילום :כרוזם של הרבנים.
)מקום חותמו( בא סי׳ יש׳א ברכה הי״ו ש.ש.
>םקום חותם ראשון לציון(