Page 22 - etmol 20
P. 22
ייבר״ת הב*1ווי 0יי
הקהילות היהודיות העשירות ,ונכשל D *1W ״במאורעות 1929הסתובבתי בתל'
במשימתו; הוא הצליח לגייס רק 500 אביב ,כמו רוב אנשי ההגנה ,על עגלה
רתומה לסוסים ,ובידי מקל טוריה משו
אלף לירות.
למצב הכלכלי החמור ולתחושת בץ במסמרים .חשבנו שיש בידינו כוח
הכשלון של התנועה הציונית התלוו
מאורעות דמים ,מאורעות תרפ״ט unui להגן על העיר מפני הערבים .גרתי
) .(1929ערבים ,חלקם שכנים של משפ ברחוב יונה הנביא בתל״אביב ,שהיה אז
חות יהודיות בחברון ,טבחו ללא רחם
בבני הקהילה היהודית בעיר .וכך היה הרחוב האחרון מול שכונת מנשיה הער
גם במקומות אחרים .לא היה כוח יהודי
שיגן וימנע את הרציחות ,הצבא הבריטי ^niiui בית .ממנשיה ירו מפעם לפעם יריות
הופתע ומערכת היחסים עם השלטון
הבריטי הלכה ונתערערה .בתהליך בודדות .המשמר שלנו היה מורכב מב
מקביל הגיעו חוגים רבים בציבור חור ג׳ינג׳י ,איש ה׳הגנה׳ ,שהחזיקו
הבריטי למסקנה ,שהצהרת בלפור היא בידו רימון ,אתו היה בחור עם אקדח
״מקח טעות״ ,והחלו חיפושי דרך לצמ
צם את ההתחייבות הבריטית לישוב בראשית שנות השלושים רבע-בראונינג ,והייתי אני ,שבאתי
מהבית עם שבריה )פגיון(; אמי ראתה
היהודי.
וכך ,באווירה זו של ״ליקוי מאורות״, צעירים קבוצת בארץ היתה ׳לאן אותי רץ עם השבריה ואמרה לי:
התארגנה קבוצת צעירים סביב שלושה אתה רץ? לא תביא שום תועלת׳.
אנשים :אבא אחימאיר ,סופר והיסטו ״על שפת הים עמד צלם ,עם תיבת שביקשה לפעול בכוח והיא
ריון; אורי צבי גרינברג ,משורר; וד״ר הצילום הגדולה בנוסח "אותם הימים.
מעין ״אבא״ למחתרות כשירדתי לאיזור שהיה הקו האחרון
יהושע ייבין ,רופא במקצועו.
כמה עשרות צעירים ,רובם תלמידי שלנו ,החזיק הצלם בידו סכין וצעק
הסמינרים בבית״הכרם בירושלים ו-
בתל-אביב ,הצליחו לעורר נגדם ,עם מאת שמואל שצקי ~ באידיש :״בואו נעלה עליהם!״ לנוכח
עצם קביעת שמם ״ברית הבריונים״, המחזה הזה וכמויות הנשק שהיו
התנגדות בכל החוגים .התנועה
הרוויזיוניסטית ,וז׳בוטינסקי מנהיגם, ברשותנו ,ראיתי שאין טעם להחזיק את
עדיין האמינו בבריטים וציפו שארץ-
ישראל תהיה ״דומיניון שביעי״ בקיס המקל עם המסמרים .החלטתי לעבור
רות הבריטית .ואכן יחסו של ז׳בוטינס- מתל-אביב .הציבו אותי בשכונת שפירא
קי ל״ברית הבריונים״ היה דו-ערכי;
הוא שיבח את רוח ההקרבה של חברי בקבוצת הגנה ב׳ .גם שם לא מצאתי
ה״ברית״ ואף כינה את אבא אחימאיר
״מורי ורבי״ ,ומאידך ,הוא התנגד מנוח .לבסוף שלחו אותי לדגניה ב׳,
לעצמאותה היתרה ולתסיסה שהיא עור
ושם צירפו אותי לקבוצת המקוואים,
רה בקרב הרוויזיוניסטים.
מפלגות השמאל ראו ב״ברית הבריו שה־יתה ממונה על השמירה במחניים.
נים״ קבוצה מקבילה לתופעות דומות
בעולם כולו ,הנושאת תיאוריה של אלי לאחר מכן הייתי שומר רוכב באדמות
מות מאורגנת ,ותלו בהם כינויי גנאי
שונים ,החל ב״פאשיסטים״ וכלה ראש-פינה ויסוד המעלה.
ב״טרוריסטים״. ״חזרתי לתל״אביב בשנת 1930והר
הבריטים לא זילזלו בקבוצה קטנה זו.
הגם שפעולותיה היו מצומצמות ,בקנה גשת החדלון לא עזבה אותי .גם בגליל
מידה של היום .הטיפול בחברים שנתפ
סו היה נוקשה :משפטים ,עונשי מאסר, לא היה מספיק נשק .ביסוד-המעלה,
איומים ,נסיונות הגליה וכו׳. למשל ,היה רובה תורכי עם כדור אחד.
׳T
חזרתי לתל״אביב עם הרגשה של חייל
ויכוח עם קומוניסטים
החוזר משדה הקרב ורואה את ההפקרות
בסך הכל היה מדובר בקבוצה של
כמה עשרות צעירים ,שחלקם ,בשלב בעורף״.
הראשון אפילו לא ידע במה לבחור:
האם בפ.ק.פ -המפלגה הקומוניסטית במלים אלו תיאר חיים דבירי ,שעלה
מרוסיה בשנת 1921בעליה השלישית,
את תחושת המועקה שהיתה מנת חלקם
של צעירים רבים שבאו לארץ-ישראל
ומצאו עצמם חסרי אונים מול הבעיות
שניצבו אז בפני הישוב היהודי וכנגד
התפרעויות של ערבים שפרצו מדי פעם.
175אלף נפש מנה היושב היהודי בסוף
ייבין ,א.צ .גרינברג ואחימאיר שנות העשרים .עשור שלם עבר מאז
הסתיימה מלחמת העולם הראשונה ,נית
נה הצהרת בלפור ולכאורה היו שערי
הארץ פתוחים ,אך ההזדמנות שניתנה אז והמוסדות הלאומיים לא הצליחו לעורר
לעם היהודי דומה היה שהוחמצה.
את העם היהודי לפעילות .כל האפשרו
יות היו פתוחות לפעול ,אך ההתעוררות
לא באה .אלמלא הפעיל הנציב העליון מצב כלכלי קשה
הבריטי ,פלומר ,תוכניות של עבודות
בשנת ,1926בעיצומה של העליה ציבוריות שונות ,היו יהודי הארץ מגי
הרביעית ,היה בארץ־ישראל חוסר עבו עים לחרפת רעב .ד״ר חיים ויצמן ניסה
דה קשה .העליה פסקה ,הירידה גברה לגייס 5מיליון לירות שטרלינג בין
22
