Page 20 - etmol 20

‫ח־הושו‬
‫מיון״‬
‫ה‪n‬ו‪ir‬ש‪ini‬‬
‫אירופה מתוך שיקולים כלכליים ואסטרטגיים‪ ,‬ייסוד‬ ‫הראשל״צ יעקב שאול אלישר‬
‫קונסוליות‪ ,‬הגברת הפעילות הנוצרית והעלאתה של‬
‫ירושלים לאחר הפינוי המצרי ב־‪ 1840‬לדרגת מחוז עצמאי‬ ‫ה״ראשון לציון״ הוא‬
‫— נתחזק גם מעמד העדה הספרדית‪ .‬סמכותו של ה״ראשון‬ ‫תפקיד שיש לו‬
‫לציון״ הוכרה רשמית על ידי הסולטן העות׳מאני כראש‬
‫הרבנים לארץ־ישראל שמושבו בירושלים‪ .‬הוא שלח לו כתב‬ ‫היסטוריה של מאות‬
‫מינוי בצורת צו קיסרי)פירמאן(‪ ,‬מדים רשמיים ואות כבוד‪.‬‬ ‫שנים ★ במאה הקודמת‬
‫כן הוענק ל״ראשון לציון״ התואר ״חכם באשי״ ‪ -‬ראש‬ ‫שימש בראשם של יהודי‬
‫הרבנים ‪ -‬כמו התואר לרב הכולל והמנהיג שבקושטא‪,‬‬
‫בירת המדינה העות׳מאנית‪ .‬מבחינה רשמית‪ ,‬היה ״החכם‬ ‫הארץ לפני התורכים‬
‫באשי״ של קושטא ראש ופטרון לכל הרבנים באימפריה‬
‫העות׳מאנית שקיבלו ממנו הוראות בכל ענייני עדתם‪ ,‬אולם‬ ‫מאת אברהם חיים‬
‫בשל חשיבותה ומעלתה של ארץ־ישראל וראש רבניה‬
‫והמקום המכובד שתפס בלבם של יהודי הגולה‪ ,‬הוחלט שגם‬ ‫עדת הספרדים בירושלים היתה רוב בישוב היהודי עד‬
‫ה״ראשון לציון״ יבחר לפי חוקת ה״חכם באשי״ של‬ ‫ראשית שנות השבעים במאה ה״‪ 19‬והעדה היחידה המוכרת‬
‫קושטא‪ .‬מקומו‪ ,‬משרתו‪ ,‬כבודו והשפעתו של ה״ראשון‬ ‫רשמית על־ידי השלטונות העות׳מאניים‪ .‬גם לאחר עליית‬
‫לציון״ לא פחתו בחשיבותם משל ״החכם באשי״ בקושטא‬ ‫חלקם של האשכנזים בישוב הירושלמי‪ ,‬הוסיפו הספרדים‬
‫ורק בעניינים מדיניים היה ״בראשון־לציון״ כפוף לראש‬ ‫להיות העדה הראשונה בחשיבות ולעדתם היתה ההגמוניה‬
‫הרבנים בקושטא ואת מכתביו ל״שער העליון״ העביר‬
‫עד הכיבוש הבריטי של ארץ־ישראל בסוף שנת ‪. 1917‬‬
‫באמצעות ״החכם־באשי״ בבירה‪.‬‬ ‫בראש ההנהגה הרוחנית של העדה והישוב היהודי‬
‫בארץ־ישראל עמד הרב הראשי‪ ,‬שהוכתר בתואר ״ראשון‬
‫^ סמכות תורנית עליונה ^‬ ‫לציון״ על פי הכתוב בישעיהו מ״א כ״ז‪ :‬״ראשון לציון הנה‬
‫הנם ולירושלים מבשר אתן״‪ .‬מקובלת בדרך כלל דעתו של‬
‫הרבנים האלה נחשבו לסמכות התורנית העליונה ובידיהם‬ ‫הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל שהרב משה גלאנטי היה‬
‫נמסרה ההדרכה בעניינים הנוגעים לתורה‪ ,‬להלכה ולמוסר‪.‬‬
‫״הראשון לציון״ מינה רבנים ופיטרם‪ ,‬וגם ראשי הקהל‬ ‫הראשון שהשתמש בתואר זה בשנת תכ״ה )‪.(1665‬‬
‫שאינם רבנים היו כפופים לו‪ .‬הוא שימש נציג העדה בפני‬ ‫עם השינויים שחלו במעמדה של ירושלים בארבעים‬
‫השלטונות‪ ,‬נהנה מחסינות‪ ,‬עמד בפרץ ותבע את עלבון עדתו‬ ‫השנים הראשונות למאה ה־‪ - 19‬התעניינות מעצמות‬
‫כחוק‪ .‬הוא היה אחראי לגביית המסים בעבור השלטונות‬
‫ולחלוקת הנטל בין תושבי הארץ היהודים‪ .‬לידו פעלה‬
‫מועצת רבנים‪ ,‬אעזר שלושה מחבריה התחלפו כל שלושה‬
‫חודשים בערך והיוו בית־דין‪ ,‬שדן יחד עם ה״חכם־באשי״‬
‫בדיני תורה ובדינים אזרחיים‪ .‬השלטונות העות׳מאניים‬

‫‪20‬‬