Page 4 - ETMOL_105
P. 4

‫יז(‪ .‬בעוד יחזקאל מוטרד בשל הפיתוי שמפתה מצרים את‬                          ‫חיילים אשורים הורסים חומות עיר שנכבשה ונושאים שלל‬
‫יהודה‪ ,‬פיתוי שהוא ממשיל לשוחד מיני וליחסי התזנונים‬
‫בין שתי המדינות )שם טז‪ ,‬כו‪ ,‬כג‪ ,‬כא‪ ,‬כז(‪ ,‬מפנה ירמיהו‬       ‫הנשמעת מדי פעם‪ ,‬אלא החלטה המושתתת על שיקולים‬
‫את עיקר חזותו ליחס הרצוי לבבל ולנבוכדנאצר ״עבדי״‪.‬‬          ‫מדיניים ואסטרטגיים‪ .‬על שיקולים אלה מעיד גם נסיונה‬
‫הברירה היא בין ״דרך החיים״ ל״דרך המוות״ )ירמיה כא‪,‬‬         ‫של יהודה להתמיד במדיניות האנטי״מצרית על־ידי המלכת‬
‫ח‪-‬ט(‪ .‬מאחר שמנהיגי יהודה כבר החמיצו את השעה‪,‬‬               ‫יהואחז‪ ,‬בניגוד לעקרון הירושה שלפיו צריך היה למלוך‬
‫גותרה עתה‪ ,‬כמוצא יחיד להצלת האומה‪ ,‬רק הכניעה מרצון‬         ‫הבן הבכור יהויקים‪ .‬אכן תגובת פרעה לא בוששה לבוא‪.‬‬
                                                           ‫נכו הדיח את מלך יהודה והעלה לכס המלכות את יהויקים‪,‬‬
                                                    ‫לבבל‪.‬‬  ‫שהיה נאמן למצרים בעקיבות‪ ,‬אגב החזרת יהודה למידותיה‬
‫במושגים מודרניים שימשו אפוא הנביאים‪ ,‬בלי לגרוע‬
‫כהוא״זה מן המניעים העמוקים יותר שפיעמו בלבם‪ ,‬כעין‬                    ‫הגיאוגרפיות הטבעיות והפיכתה לארץ ואסאלית‪.‬‬
‫פרשנים מדיניים‪ ,‬בלתי תלויים במדיניות הרשמית‪ .‬בדרך‬          ‫התפנית הבאה כרוכה במאורע הצבאי המרכזי של‬
‫זו נטלו חלק פעיל בשאלת ״האוריינטציה״ במדיניות החוץ‪,‬‬        ‫התקופה‪ ,‬הלא הוא מערכת כרכמיש שעל הפרת בקיץ ‪.605‬‬
‫שהלכה והחריפה ביהודה את הקיטוב בין המחנה הפרו־‬             ‫מערכה זו הוכיחה בעליל את עליונותה הצבאית של בבל על‬
‫מצרי למחנה שנטה אחר בבל‪ .‬קיטוב זה חצה את העם‪ ,‬למן‬          ‫מצרים‪ ,‬וחרצה את מאזן הכוחות במזרח הקדמון ואת עתידן‬
‫בית המלוכה וחוגי השרים והכוהנים ועד לחוגי הנביאים‪.‬‬         ‫של סוריה וארץ־ישראל‪ .‬אולם ההנהגה ביהודה לא הסיקה‬
‫אצל הנביאים‪ ,‬האידיאולוגיה המדינית היתה לסלע המחלו­‬         ‫את המסקנות המתחייבות משינוי הנסיבות בזירה הביר‬
                                                           ‫לאומית‪ ,‬והוסיפה להשתעשע בתדמיתה המפוקפקת של‬
                ‫קת העיקרי בין נביאי האמת לנביאי השקר‪.‬‬      ‫מצרים כמדינה חסונה‪ ,‬הנכונה לחוש לעזרת בנות חסותה‬
‫מועד שעבוד יהודה לבבל לא בושש לבוא‪ ,‬אם כי תאריכו‬
‫המדויק עדיין שנוי במחלוקת‪ .‬דומה‪ ,‬כי יהודה עמדה‬                                                           ‫בעת הצורך‪.‬‬
‫במריה נגד בבל כשנתיים מאז מערכת כרכמיש ונכנעה רק‬           ‫על״כן‪ ,‬יש להעריך משנה הערכה את צלילות דעתם של‬
‫בחורף ‪ ,603‬אף־על‪-‬פי שכבר שנה קודם לכן הגיע צבא‬             ‫אנשי הרוח אז‪ ,‬דהיינו‪ ,‬של נביאי האמת‪ ,‬שניחנו בכושר‬
                                                           ‫ראיה מעמיק ובפרספקטיווה מציאותית‪ .‬נביאים משיעור‬
               ‫בבל עד אשקלון והחריב את העיר עד היסוד‪.‬‬      ‫קומתם של ירמיהו ויחזקאל או אוריהו בן שמעיהו מקרית‬
‫נקודת המפנה השלישית שוב כרוכה בהתמודדות צבאית‬              ‫היערים‪ ,‬שניבא ״ככל דברי ירמיהו״ )כו‪ ,‬כ(‪ ,‬שלא עמדו‬
‫ישירה בין בבל למצרים‪ .‬בחורף שנת ‪ 600/601‬ערך מלך‬            ‫ליד הגה המדינה‪ ,‬היו משוחררים בחשיבתם מן הקונצפציות‬
‫בבל את מסעו השאפתני ביותר עד לעבר הגבול המצרי‪,‬‬             ‫של הממסד‪ ,‬בניגוד לנביאי השקר‪ .‬לפיכך יכלו לחתור‬
‫מאורע בין״לאומי ממדרגה ראשונה שעליו נודע במפתיע מן‬         ‫להערכת מצב מפוכחת ובלתי משוחדת בדבר טובת האומה‬
‫הכרוניקה הבבלית מימי נבוכדנאצר )הידועה ככרוניקת‬            ‫בעתיד‪ ,‬בניגוד לאינטרסים מיידיים שהם קרובים בדרך*‬
‫וייזמן‪ ,‬על שם המפרסם(‪ .‬מקור זה אינו מעלים את אזלת‪-‬‬
‫היד של הצבא הבבלי בהתנגשות עם צבא מצרים והאבידות‬                                                    ‫כלל ללב הממסד‪.‬‬
‫הכבדות שספגו שני הצדדים‪ .‬כשלונה של בבל‪ ,‬שנוצל‬              ‫ירמיהו ויחזקאל‪ ,‬כישעיהו בשעתו‪ ,‬ניסו לנפץ את הדימוי‬
‫בוודאי על־ידי התעמולה המצרית‪ ,‬הניע את יהודה וכמה‬           ‫המסולף של מצרים בעיני בני יהודה כמעצמה בעלת חוסן‬
‫משכנותיה לפרוק את עול בבל ולערוק אל המחנה המצרי ‪-‬‬          ‫ומשענת של בטחון‪ .‬אדרבא‪ ,‬לדברי יחזקאל מצרים היא‬
‫צעד נמהר וחפוז כפי שהסתבר כעבור זמן לא רב‪ .‬אמנם‬            ‫״משענת קנה לבית ישראל‪ ...‬ובהשענם עליך תעזבר״ )כט‪,‬‬
‫הבבלים נצרכו לשנתיים לשם שיקום צבאם‪ ,‬בייחוד צבא‬            ‫ו‪-‬ז(‪ .‬מצרים היא ״נמר של נייר״ באיומיה עלי בבל‪ :‬״ולא‬
‫הרכב‪ ,‬וכדי להנחית מכת תגמול על יהודה‪ ,‬אירוע המוליך‬         ‫בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה״ )שם יז‪,‬‬

                            ‫אותנו לתפנית הגורלית הבאה‪.‬‬
‫בחורף שנת ‪ 598/7‬הראה נבוכדנאצר את נחת זרועו‬
‫ליהודה הבוגדת‪ ,‬מפגן כוח ששימש בלי ספק גם אות‬
‫אתרעה כלפי מצרים ובעלי־בריתה האחרים‪ .‬המצור הבבלי‬
‫הראשון על ירושלים נסתיים בכניעת יהויכין ‪ -‬בנו של‬
‫יהויקים שמת בינתיים בנסיבות בלתי ברורות ‪ -‬בב׳ אדר‪,‬‬

   ‫‪ 16‬במרס ‪ ,597‬כפי שמתברר עתה מן הכרוניקה הבבלית‪.‬‬
‫הכניעה למלך בבל‪ ,‬שאחד מגורמיה היה בוודאי האכזבה‬
‫מהעדר עזרה מצרית‪ ,‬הצילה את ירושלים מחורבן פיסי ואת‬
‫יהודה ממעמד של ארץ כבושה במסגרת האימפריה‬
‫הבבלית‪ .‬אך הפוטנציאל האנושי של הארץ נפגע פגיעה‬
‫חמורה מחמת הגליה המונית‪ ,‬לרבות עילית האומה‪,‬‬
‫״התאנים הטובות״ בחזונו של ירמיהו)פרק כד(‪ .‬כתוצאה‬
‫ממדיניות ההגליה של נבוכדנאצר והטלת ״מם כבד״ על‬
‫יהודה‪ ,‬כדברי הכרוניקה הבבלית‪ ,‬נתערערו אשיות‬
‫הממלכה‪ ,‬השתררו אנדרלמוסיה חברתית וכלכלית ומצוקה‬
‫פסיכית ורוחנית‪ ,‬כפי שעולה בייחוד מדברי הנביאים‪.‬‬
‫מפגעים אלה הכשירו את הקרקע לעלייתם של יסודות‬
‫מפוקפקים והרפתקניים‪ ,‬כפי שאירע לא״אחת למדינות‬
‫מנוצחות שהוטלו עליהן תנאי כניעה חמורים ובלתי‬

                                                  ‫נסבלים‪.‬‬
‫משוללת הנהגה מדינית מוסמכת ומנוסה ובראשה מלך‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9