Page 4 - ETMOL_105
P. 4
יז( .בעוד יחזקאל מוטרד בשל הפיתוי שמפתה מצרים את חיילים אשורים הורסים חומות עיר שנכבשה ונושאים שלל
יהודה ,פיתוי שהוא ממשיל לשוחד מיני וליחסי התזנונים
בין שתי המדינות )שם טז ,כו ,כג ,כא ,כז( ,מפנה ירמיהו הנשמעת מדי פעם ,אלא החלטה המושתתת על שיקולים
את עיקר חזותו ליחס הרצוי לבבל ולנבוכדנאצר ״עבדי״. מדיניים ואסטרטגיים .על שיקולים אלה מעיד גם נסיונה
הברירה היא בין ״דרך החיים״ ל״דרך המוות״ )ירמיה כא, של יהודה להתמיד במדיניות האנטי״מצרית על־ידי המלכת
ח-ט( .מאחר שמנהיגי יהודה כבר החמיצו את השעה, יהואחז ,בניגוד לעקרון הירושה שלפיו צריך היה למלוך
גותרה עתה ,כמוצא יחיד להצלת האומה ,רק הכניעה מרצון הבן הבכור יהויקים .אכן תגובת פרעה לא בוששה לבוא.
נכו הדיח את מלך יהודה והעלה לכס המלכות את יהויקים,
לבבל. שהיה נאמן למצרים בעקיבות ,אגב החזרת יהודה למידותיה
במושגים מודרניים שימשו אפוא הנביאים ,בלי לגרוע
כהוא״זה מן המניעים העמוקים יותר שפיעמו בלבם ,כעין הגיאוגרפיות הטבעיות והפיכתה לארץ ואסאלית.
פרשנים מדיניים ,בלתי תלויים במדיניות הרשמית .בדרך התפנית הבאה כרוכה במאורע הצבאי המרכזי של
זו נטלו חלק פעיל בשאלת ״האוריינטציה״ במדיניות החוץ, התקופה ,הלא הוא מערכת כרכמיש שעל הפרת בקיץ .605
שהלכה והחריפה ביהודה את הקיטוב בין המחנה הפרו־ מערכה זו הוכיחה בעליל את עליונותה הצבאית של בבל על
מצרי למחנה שנטה אחר בבל .קיטוב זה חצה את העם ,למן מצרים ,וחרצה את מאזן הכוחות במזרח הקדמון ואת עתידן
בית המלוכה וחוגי השרים והכוהנים ועד לחוגי הנביאים. של סוריה וארץ־ישראל .אולם ההנהגה ביהודה לא הסיקה
אצל הנביאים ,האידיאולוגיה המדינית היתה לסלע המחלו את המסקנות המתחייבות משינוי הנסיבות בזירה הביר
לאומית ,והוסיפה להשתעשע בתדמיתה המפוקפקת של
קת העיקרי בין נביאי האמת לנביאי השקר. מצרים כמדינה חסונה ,הנכונה לחוש לעזרת בנות חסותה
מועד שעבוד יהודה לבבל לא בושש לבוא ,אם כי תאריכו
המדויק עדיין שנוי במחלוקת .דומה ,כי יהודה עמדה בעת הצורך.
במריה נגד בבל כשנתיים מאז מערכת כרכמיש ונכנעה רק על״כן ,יש להעריך משנה הערכה את צלילות דעתם של
בחורף ,603אף־על-פי שכבר שנה קודם לכן הגיע צבא אנשי הרוח אז ,דהיינו ,של נביאי האמת ,שניחנו בכושר
ראיה מעמיק ובפרספקטיווה מציאותית .נביאים משיעור
בבל עד אשקלון והחריב את העיר עד היסוד. קומתם של ירמיהו ויחזקאל או אוריהו בן שמעיהו מקרית
נקודת המפנה השלישית שוב כרוכה בהתמודדות צבאית היערים ,שניבא ״ככל דברי ירמיהו״ )כו ,כ( ,שלא עמדו
ישירה בין בבל למצרים .בחורף שנת 600/601ערך מלך ליד הגה המדינה ,היו משוחררים בחשיבתם מן הקונצפציות
בבל את מסעו השאפתני ביותר עד לעבר הגבול המצרי, של הממסד ,בניגוד לנביאי השקר .לפיכך יכלו לחתור
מאורע בין״לאומי ממדרגה ראשונה שעליו נודע במפתיע מן להערכת מצב מפוכחת ובלתי משוחדת בדבר טובת האומה
הכרוניקה הבבלית מימי נבוכדנאצר )הידועה ככרוניקת בעתיד ,בניגוד לאינטרסים מיידיים שהם קרובים בדרך*
וייזמן ,על שם המפרסם( .מקור זה אינו מעלים את אזלת-
היד של הצבא הבבלי בהתנגשות עם צבא מצרים והאבידות כלל ללב הממסד.
הכבדות שספגו שני הצדדים .כשלונה של בבל ,שנוצל ירמיהו ויחזקאל ,כישעיהו בשעתו ,ניסו לנפץ את הדימוי
בוודאי על־ידי התעמולה המצרית ,הניע את יהודה וכמה המסולף של מצרים בעיני בני יהודה כמעצמה בעלת חוסן
משכנותיה לפרוק את עול בבל ולערוק אל המחנה המצרי - ומשענת של בטחון .אדרבא ,לדברי יחזקאל מצרים היא
צעד נמהר וחפוז כפי שהסתבר כעבור זמן לא רב .אמנם ״משענת קנה לבית ישראל ...ובהשענם עליך תעזבר״ )כט,
הבבלים נצרכו לשנתיים לשם שיקום צבאם ,בייחוד צבא ו-ז( .מצרים היא ״נמר של נייר״ באיומיה עלי בבל :״ולא
הרכב ,וכדי להנחית מכת תגמול על יהודה ,אירוע המוליך בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה״ )שם יז,
אותנו לתפנית הגורלית הבאה.
בחורף שנת 598/7הראה נבוכדנאצר את נחת זרועו
ליהודה הבוגדת ,מפגן כוח ששימש בלי ספק גם אות
אתרעה כלפי מצרים ובעלי־בריתה האחרים .המצור הבבלי
הראשון על ירושלים נסתיים בכניעת יהויכין -בנו של
יהויקים שמת בינתיים בנסיבות בלתי ברורות -בב׳ אדר,
16במרס ,597כפי שמתברר עתה מן הכרוניקה הבבלית.
הכניעה למלך בבל ,שאחד מגורמיה היה בוודאי האכזבה
מהעדר עזרה מצרית ,הצילה את ירושלים מחורבן פיסי ואת
יהודה ממעמד של ארץ כבושה במסגרת האימפריה
הבבלית .אך הפוטנציאל האנושי של הארץ נפגע פגיעה
חמורה מחמת הגליה המונית ,לרבות עילית האומה,
״התאנים הטובות״ בחזונו של ירמיהו)פרק כד( .כתוצאה
ממדיניות ההגליה של נבוכדנאצר והטלת ״מם כבד״ על
יהודה ,כדברי הכרוניקה הבבלית ,נתערערו אשיות
הממלכה ,השתררו אנדרלמוסיה חברתית וכלכלית ומצוקה
פסיכית ורוחנית ,כפי שעולה בייחוד מדברי הנביאים.
מפגעים אלה הכשירו את הקרקע לעלייתם של יסודות
מפוקפקים והרפתקניים ,כפי שאירע לא״אחת למדינות
מנוצחות שהוטלו עליהן תנאי כניעה חמורים ובלתי
נסבלים.
משוללת הנהגה מדינית מוסמכת ומנוסה ובראשה מלך
