Page 163 - בנתיבות הגולן והחרמון / עורכת: רות פלג
P. 163
לרעיון יישוב הארץ מעבר לירדן 161 u
חותמת אגודת בני יהודה תגובה דומה הביע הרצל משנודע לו על הקמת המושבה' :נשאלה
מבנה המגורים שנותר השאלה אם יש ביטחון לאיכרים והתשובה הייתה שלילית .בזה נאחזתי
בבני יהודה כשהגיע ענייני לידי ויכוח .אני רוצה רק בהתיישבות ,שנוכל להגן עליה
על ידי הצבא היהודי שלנו .אני מוכרח להתנגד להסתננות' (כתבים10 ,
,ירושלים תשכ"א ,עמ' .)164
מאידך קיבלו אנשי אגודת 'בני יהודה' עידוד מנציגי האגודות שתרו את עבר הירדן
הצפוני בשנים 1893-1892במטרה לרכוש קרקעות להתיישבות .בעזרת סיוע כספי
נרכשו 350דונם נוספים ומשפחות נוספות התיישבו במקום .בדו"ח על מצב המושבה
מנובמבר 1901נכתב שנבנו שבע דירות ,חמישה מתבנים ,שלוש אורוות ורפת ,נקנו 21
שוורים 5 ,פרות 2 ,סוסים 9 ,חמורים 19 ,עזים 10 ,מחרשות ,משדדה ומקצצי עשב —
כל אלה היוו בסיס למשק חי ולגידולי שדה.
בחורף ( 1904תרס"ד) היו במקום 12משפחות .הבתים הישנים שופצו ונוספו שני בתים
חדשים ,הוקמה חצר גדולה מוקפת חומת אבן ובתוכה נבנו אורוות לבהמות עבודה.
החצר והמבנים בתוכה היוו את המושבה בני יהודה ,בתוך הכפר הערבי ביר א–שגום.
העסקן הציוני דויד טריטש ורעייתו שביקרו במקום סיפרו כי המושבה לא זכתה
לביקורים של אנשים מן היישוב שכן היוותה 'בן חורג של ההתיישבות' .עם זאת
'יש לציין שלמרות הקשיים רוח המתיישבים אינה כנועה .הם גאים במקומם בחיים
הבריאים ,באוויר החופשי ,בלא קדחת .המתיישבים ביקשו מאתנו לעשות לשיפור
מצבם .לא הכל אבוד ,אפשר עוד לעזור' (אמה טריטש ,תמונות מפלשתינה ,גרמניה .)1912בזמן
הביקור נותרו בבני יהודה שש משפחות ,כ– 15נפשות .המשפחות האחרות לא החזיקו
מעמד ועזבו בהדרגה.
דוד פיינשטין התגורר בביר א–שגום 13שנים .במאמר שהתפרסם אחרי מלחמת ששת
הימים הוא כתב על מקום הולדתו...' :כאמור ,היו תנאי החיים קשים ,אבל קשה מכל
הייתה שאלת חינוך הבנים .מורה שהובא למקום ברח עוד לפני שהתחיל לעבוד ,ואז
הביאו מלמד .מובן שזו הייתה הסיבה העיקרית לעזיבת המתיישבים שנמשכה כל
הזמן' (דבר.)20.10.1967 ,
עם תום מלחמת העולם הראשונה נשארה בבני יהודה רק משפחת ברנשטיין.
במאורעות תר"פ ( )1920נרצחו אם המשפחה פרומה ובנה אברהם .הרוצח היה שכנם,
בן גילו של אברהם ,שבינקותו מתה אמו והוא ינק מפרומה .בני המשפחה הנותרים
עזבו את המקום.
