Page 158 - בנתיבות הגולן והחרמון / עורכת: רות פלג
P. 158
t 156לרעיון יישוב הארץ מעבר לירדן
שליושביהן לא היה כסף לשלם את מסיהם .בעת הקנייה התחייבו הרוכשים למוכרי
הקרקע ,שלא ינשלו את האריסים מעל אדמתם ושלא יישבו עליה מהגרים .שתי
ההתחייבויות היו בלתי ניתנות ליישום ,אך רוכשי הקרקע שיערו שניתן יהיה לעקפן.
בפועל הן היו שורש הכישלון של ההתיישבות בחורן .משנקלעו רוכשי הקרקע
למצוקה בשל קשיים באישור הרכישה ,העביר הברון רוטשילד לבעלותו את האדמות
וריכז בידיו את הבעלות ואת רישום כל האדמות שכבר נרכשו ,כ– 120אלף דונם.
היה זה שטח הקרקע הגדול ביותר שנרכש עבור התיישבות יהודית .המתיישבים
אמורים היו לרכוש את הקרקע מרוטשילד במחיר הקרן .הכול קיוו שהברון יתגבר
על הקשיים שליוו את רישום הקרקעות ,ואמנם ,הברון הציל את תכנית ההתיישבות
בחורן מכישלון בראשית צעדיה ,אך לא עלה בידו לבטל את הצו הממשלתי שפורסם
בקיץ תרנ"ג ( ,)1893שאסר על רכישת קרקעות על ידי זרים .עד שנה זו כבר עלו
ארצה נציגי שלוש משבע אגודות ההתיישבות ששלחו את נציגיהן לרכישת הקרקע,
ובג'ילין כבר הוקמה חווה על ידי הברון.
א' קוסטיצקי בספרו 'טרם יעיר בוקר' מביא את סיפור ההתיישבות מפי יחיאל ברקוביץ
שעלה מרומניה .המתיישבים הראשונים גרו בבית הפקידות של הברון .עד מהרה הם
נתקלו בקשיי החיים :עכברים גדולים חלקו עמם את הבית ,עצים להסקה לא היו
בסביבה ,הנשים נאלצו לאפות כבדוויות על הסאג' ,ומצרכים הובאו מצפת .על אף
הקשיים ,תוך זמן קצר עלה מספר המתיישבים בחורן ל– 72משפחות ,בערך 370נפש.
תקוות להקלה נראו באופק אך בשנת 1896יצא מקושטא צו גירוש למתיישבים,
ובפקודת הוואלי (שליט המחוז) של דמשק היה על היהודים לעזוב את החורן עד סוף
שנת ,1898שכן לדעת השלטון המתיישבים נכנסו לחורן שלא כחוק .יחיאל ברקוביץ,
שחי בג'לין עם עשרת ילדיו ,סיפר בזיכרונותיו שקצין תורכי בא למקום עם חייליו
ובידו צו לגירוש תוך 24שעות .בנו יעקב סיפר שהחיילים התנהגו באכזריות רבה.
העות'מאנים הסתייגו מההתיישבות היהודית משום שבאותם ימים החלה התעוררות
של שאיפות לעצמאות בקרב מיעוטים לאומיים שונים ברחבי האימפריה .קרבתו של
האזור להר הדרוזים ,שהיה מוקד של מרידות ,ולדרב אל–חאג' ,דרך עולי הרגל לערים
הקדושות ֶמּכָה ו ֶמִדינָה ,אף הגבירה את חששם.
החווה בג'ילין
המעשה המשקי הראשון בחורן היה הקמת חווה בג'ילין על אדמת הברון רוטשילד,
בשטח של 4,000דונם .בחווה הכינו משתלות עצי פרי ואילנות סרק עבור המתיישבים
שעתידים היו להגיע לאזור .אליהו שייד ,פקיד הברון במושבות הגליל העליון ,שביקר
בחווה בסתיו ,1895ציין שהיו במשתלה ,בין שאר סוגי עצי הפרי ,כ– 40דונם עצי
תות לתעשיית משי וכן 80אלף עצי צפצפה שהביקוש להם לבניין בסוריה היה רב.
במקום נבנה בית פקידות בן שישה חדרים ומתחתיו מרתף גדול ,וכן הוקמו אורוות
עבור הסוסים.
בחווה התגוררו כ– 20איש — פועלים ,בעלי מלאכה ונציגי הברון .הברון המשיך
להחזיק בחווה עד שנת ,1914בתקווה שחזון ההתיישבות היהודית יתממש על אף כל
הקשיים ,ואולם החווה נכנסה לגירעונות ואירועי מלחמת העולם הראשונה הביאו
לסופה .המבנים נהרסו ועצי החווה נעקרו על ידי הצבא הטורקי.
