Page 159 - בנתיבות הגולן והחרמון / עורכת: רות פלג
P. 159

‫לרעיון יישוב הארץ מעבר לירדן ‪157 u‬‬

                                                                         ‫המושבה 'תפארת בנימין'‬
                       ‫ליד הכפר הערבי ס'אחם אל ג'ולן רכשה אגודת 'שבי ציון' מניו יורק כ–‪ 8,000‬דונם‪.‬‬
                       ‫השטח חולק ל–‪ 160‬חלקות משק‪ 50 ,‬דונם כל חלקה‪ .‬נציג האגודה ומייסדה‪ ,‬אדם‬
                       ‫רוזנברג‪ ,‬הגיע לארץ בשנת ‪ 1895‬והחל לפעול להנחת היסודות ליישוב‪ .‬על גבעה קטנה‬
                       ‫סמוך לכפר הערבי נבנתה חצר משק מוקפת חומה כדי להגן על תושבי המקום‪ .‬בתוך‬
                       ‫החצר נבנו אורוות מרווחות ובית מגורים‪ .‬במקביל לבנייה החלו בשתילת מטעים‪,‬‬
                       ‫נטעו ‪ 8,000‬שתילי גפן ו–‪ 17‬אלף שתילי עצי תות וזרעו חלקות שעורה‪ ,‬שומשום‪,‬‬

                                                                                  ‫חימצה (חומוס) ותלתן‪.‬‬
                       ‫משפחה אחת התיישבה ב'תפארת בנימין' ונלוו אליה כמה מתיישבים יחידים ופועלים‪,‬‬
                       ‫ומשפחות נוספות עתידות היו להגיע למקום‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬כבר ביולי ‪ 1896‬יצאה‬

                                                                  ‫מקושטא הוראה לגרש את המתיישבים‪.‬‬
                       ‫הגזרה בוטלה במאמצים מרובים‪ ,‬אך נאסרה בניית בתים חדשים ונאסרה כניסת‬
                       ‫מתיישבים חדשים‪ .‬האיסורים הקשים הביאו לקיפאון ולנטישת המושבה‪' .‬תפארת‬

                                                                          ‫בנימין' ננטשה בסוף שנת ‪.1896‬‬

‫אמציה איזנברג (מימין)‬                                       ‫ההיאחזות 'נחלת משה' ('עזרה מצר')‬
   ‫האחראי על אדמות‬     ‫האגודה 'עזרה מצר להתיישבות בארץ ישראל' נוסדה ברומניה ומנתה למעלה מ–‪80‬‬
                       ‫משפחות‪ .‬האגודה רכשה ‪ 18‬אלף דונם מאדמות החורן מידי הברון וכעשר משפחות‬
‫פיק"א בחורן וזלמן כהן‬
    ‫(משמאל) המשגיח‬                                                  ‫עלו על האדמה בחנוכה תרנ"ו (‪.)1895‬‬
  ‫בפועל על הקרקעות‬     ‫נוכח האיסור החמור של השלטונות לעליית אזרחי רומניה נעצרו המשפחות בביירות‬
              ‫עד ‪1938‬‬  ‫ובדמשק‪ ,‬ורק הודות לשוחד‪ ,‬נפתחו שערי הארץ בפניהן‪ .‬בשלב הראשון הורשו רק‬
                       ‫הגברים לעלות והנשים והילדים נותרו בדמשק‪ .‬בתחילה התיישבו הבאים בחצר‬
                       ‫'תפארת בנימין' ורק אחרי פסח תרנ"ו (‪ )1906‬עברו לבתים שנבנו עבורם על הקרקע‬
                       ‫שרכשו ליד הכפר עמידון‪ .‬הם החלו בשתילת גפנים ועצי תות‪ ,‬ירקות לתצרוכת‬
                       ‫עצמית ובזריעת גידולי פלחה‪ .‬כעבור שנה הצטרפו חמש משפחות נוספות מרומניה‪.‬‬
                       ‫חברי האגודה שהו במקום‪ ,‬עד שחיילים טורקים גירשו אותם בכוח מאדמתם בסוף‬

                                                                                              ‫שנת ‪.1897‬‬

                                                              ‫ההיאחזות 'אחווה' ('אגודת אחים')‬
                                                           ‫את הפעילות היישובית סמוך לכפר נפעה‬
                                                           ‫שבחורן יש לזקוף לזכותה של 'אגודת‬
                                                           ‫האחים' מיקטרינסלב‪ .‬שליח האגודה משה‬
                                                           ‫וינגר הגיע לארץ בשנת ‪ 1896‬והוטל עליו‬
                                                           ‫לעבד את האדמה‪ ,‬לשמרה‪ ,‬לזרוע ולנטוע‬
                                                           ‫וגם לבנות בתים — כדי להכין את הקרקע‬
                                                           ‫לעליית חברי האגודה‪ .‬במושבה נבנו‬
                                                           ‫שלושה בתי מגורים ומשה ומשפחתו גרו‬
                                                           ‫במקום עד שנאלצו לעזוב את הגולן יחד‬
                                                           ‫עם המגורשים האחרים‪ .‬היה זה הניסיון‬
                                                           ‫האחרון בתקופת העלייה הראשונה‬

                                                                          ‫להתיישבות יהודית בחורן‪.‬‬
   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164