Page 193 - בנתיבות הגולן והחרמון / עורכת: רות פלג
P. 193
המאבק על המים ,על הגבולות ועל הקיום הבטוח 191 u
המלחמה על המים
3בית המכס התחתון
בתצפית מבית המכס התחתון ,שפעל בין תחום המנדט הבריטי בארץ ובין תחום
המנדט הצרפתי בסוריה ,נשקיף אל האזור שבו מתחיל פרק חדש בתולדות ההתיישבות
ובקורות האזור ,פרק הסכמי שביתת הנשק .מכאן נוכל להבחין בשרידי הגשר הטורקי
הישן וכן בשרידי עבודות עפר שנעשו כאן בעבר.
שטח מפורז במרחב שמתחתנו עיבדו Đĥčď ěĕĞ
בהסכמי שביתת המתיישבים הישראלים שטחים
הנשק שנחתמו בין חקלאיים בשטחים המפורזים ,על ěđĥĕď ēđĥ .Ĝ
ישראל וסוריה בקיץ
,1949נקבעו שטחים בסיס הסכמי שביתת הנשק. 90 ©¡°
מפורזים :השטח רוב החיכוכים בגזרה זו נבעו ĐĘĞĚĐ ďđĝĕ
המפורז הצפוני היה מן המחלוקת אודות פירוש ěđčĐĘĤĕďĎĤ.ďĜ
באזור מקורות הירדן, הסעיפים בהסכם אשר קבעו ĤĒĞĕĘČ Đďĥ ĐĦĘĚĞđĢĚěđĐĥĕďďđĝ.Ĝĕ ĐĦĘđē ĝėĦĚĕĐč ĦĝėĕčĚĐ
השני — לאורך הירדן שהאזורים שממערב לגבול ĤđĒČĐ ěđĦēĦĐ ěđĕĘĞĐ
מכפר סאלד ועד שפך הבינלאומי ,שנתפסו על ידי ĒĤđĠĚĐ Ě .Ĝ
הירדן לכנרת והשלישי הצבא הסורי במהלך המלחמה ĦĘĕĕČ ĕĒėĤĚĐ ĐĕďđĐĕ .Ĝ ěĦĕđđĒ .Ĝ
— בשטח הסמוך לחלק ופונו בעקבות ההסכם ,יהפכו ĤēĥĐ ĤĚĥĚ ěĦĕđđĒ .Ĝ
הדרומי–מזרחי של לאזורים מפורזים .ישראל ěďĤĕĐ ęĕĥđĥ ĕČĕđđĕē .Ĝ
הכנרת ,מקו הגבול סברה ,שהשטחים הללו נמצאים ĦđĕĘď .Ĝ
בצפון–מזרח הכנרת בריבונותה המלאה וכי מותר ęĕĦĕĜĚēđĚĢ 91ĐĜĕĠ ĥČĤ .Ĝ
ועד קיבוץ מעגן. לה לפעול בהם כראות עיניה,
למעט הכנסת כוחות צבא; ואילו ĤđĢē ęĕĕĜēĚ ĤĠė
ĦĕĘĕĘĎĐ
מחניים
ĦĠĢĐĜĕĠ ĥČĤ ĐĜĦĕĠĚĥđĢČĤ ČĕĥĜĐ ěďĤĕĐ .Ĝ
ąČčđĔ
ĐĕĤĎĜĒ
ĔĘĠĕĘČ
90 ęĕĥđĥĚ .Ĝ Đ Đĕ .Ĝ
ďĞĕĚĞ ĕďđ
ČĘĚĎ .Ĝ
ďĞĕĚĞ ĦĚđĢ
85 ģĦčĕĐč
ęĕĒĤđė
ęđēĜ ĤĠė ĦĚđĢ ğĜė .Ĝ
ĤĕĠĝ ĤĦČ
ים ĖĚĝ .Ĝ ĘĞ ĘČ
90 כנרת ĕĝĤđė čđĜ .Ĝ
ĤĝđĜĕĎ ĐĤĠđĎ .Ĝ
ĘďĎĚ ĦĚđĢ čĎ ěĕĞ
čĎ ěĕĞ .Ĝ
ęĕĦĔĚĕ đĤĢĠė
¡°
הסורים סברו שגורלם הסופי 768 ĤĢĕĚ .Ĝ
של השטחים טרם נקבע וכי לפי
שעה הם נתונים לשיפוטו העליון ĐĕĤđĠ 90 ĐĦĕĚĕĜđĝĢėČĐ ĤđĒČĐ
של מנגנון משקיפי או"ם ואסור )(ďčđĞ ĐđđĜ
לה לישראל לפעול בתוכם,
למעט זכותם של אזרחים לעבד ĒĤđĠĚĐ
ěđČĐ ĕĚđĤďĐ
ĦĤĦĜĕĕėĘĐĞĐğĐĕĕđĤĤĜđđĠĦĠĚđĢ ĦĤĜė
(ĐčĥđĚ)ĦĤĜĕė ĦĚđĢ ĖđĚĤĕĐ .Ĝ
(ĐďđčĞ ĤĠė) ĦĤĜė
ĦđĚđĘČ (ĐĢđč'Čģ)ĐĕĜĎď ěĎĞĚ ĤĕĢģ ĘĦ ĒĤđĠĚĐ ĤđĒęČēĐĝ
ĦēĚĚđĢĢ ĤĞĥ
ĘČĜčĕ 'č ĐĕĜĎď ĦĚē
ěďĤĕĐ .Ĝ ĤďĎ
ĞĤĒ Ħĕč ěĘđĎĐ ¯ ¦
ęĕģĕĠČ ĐďĝĚ ĚÂģ
שטחים מפורזים בגבול בין ישראל לסוריה
את האדמות שבבעלותם.
(מ' בר–און" ,בטחון ישראל ,"1967-1957צ' צמרת וח' יבלונקה (עורכים) ,העשור השני ,עמ' )356
באביב ,1951במסגרת התחלת העבודות לייבוש אגם החולה ,ירדו שני דחפורים
ישראליים אל ערוץ הירדן כדי לבנות בו סכר .הסורים התנגדו לכך ופנו לאו"ם.
פקחי האו"ם עשו מאמצים לפשר בין הצדדים ,ואף ערכו פגישות ישירות בין נציגים
ישראליים ובין נציגים סוריים.
הסורים הציבו לעצמם מטרה לסכל את מפעל ייבוש החולה ,ואף שהעבודה התבצעה
בשטח שהיה כולו בריבונות ישראלית ,הם פתחו באש לעבר העובדים .האירועים
הביטחוניים התפשטו גם לאזורים שהיו מחוץ לשטחי העבודה ,ובשני מקרים אף
הגיעו לממדים של עימותים צבאיים רחבי היקף.