Page 8 - josephus_volume_two
P. 8
מבוא
מבוא
טל אילן
א .מקורן של מסורות החורבן אצל יוספוס ואצל חז"ל
בכרך זה אספנו את המקבילות שבין דברי יוספוס על המרד ברומאים בשנים 70–66לספירה וחורבן
המקדש בעקבותיו ,לבין דברים דומים שסיפרו חז"ל על אותם המאורעות .אופיה של ההקבלה בין דברי
יוספוס לדברי חז"ל בכרך זה שונה לחלוטין מאופי ההקבלה שנידונה בכרך הראשון .בקדמוניות היהודים
כתב יוספוס את תולדות עם ישראל שאירעו בעבר הרחוק בהתבסס על מקורות שאסף מכל הבא ליד,
ועל כן סביר היה לשאול ,האם היו מקורותיו זמינים גם למספרי הסיפורים ששוקעו בספרות חז"ל.
ואולם מלחמת החורבן אירעה בימיו ולחלק מהמאורעות שתיאר היה יוספוס עד ראייה; לפיכך אפשר
להגדיר אותו מקור ראשוני ,אם כי הוא השתמש גם במקורות כתובים או בעדויות שמיעה ,בעיקר בנוגע
למאורעות שבהם לא היה נוכח -למשל כיבוש גמלא ,שבעת שהתרחש היה נתון במאסר ,או כיבוש
מצדה ,שבזמן שאירע כבר היה ברומא .יוספוס גם מספר שאספסיינוס התיר לו להשתמש ברשימותיו
(ח"י .)359–358 ,342מקורות מן הסוג שעמד לנגד עיניו בקדמוניות היהודים ,ואשר שימשו כנראה גם
את המנסחים והמסרנים של אגדות חז"ל ,מסורות שעברו במשך דורות רבים גלגולים שונים -לא
שימשו אותו ,ואף לא היה לו צורך בהם בכתבו את קורות מלחמת היהודים ברומאים .לעומת זאת,
המקורות המספרים את תולדות המרד הגדול בספרות חז"ל אינם שונים במהותם מאלה ששימשו אותם
לתיאור שאר ימי הבית השני -אגדות ומסורות שבעל־פה שהמקדש והכוהנים במרכזם ,והחכמים
מופיעים בהן כיורשי הכוהנים וכמתווכים בין העם למקדש .
מתברר אפוא שהתזה שהצענו בנוגע למסורות בקדמוניות היהודים שעניינן בדברי ימי הבית השני
לפני מלחמת החורבן -שיוספוס וחז"ל שאבו ממאגר מקורות משותף -אינה תואמת את טיב הקשר
והדמיון שבין תיאורי מלחמת החורבן במלחמת היהודים ואצל חז"ל.
ייתכן שבשני מקרים אלה ,הזכרתן של נשים ששרדו את המאורעות (מלח' ד 81בגמלא; ז 399במצדה) רומזת על מקורות 1
המידע של יוספוס ,שאולי ראיין נשים אלה ,אך הדברים הם בגדר השערה בלבד .לאחרונה הציע שחר ,יוספוס גאוגרפיקוס,
עמ' ,207–204שהתיאורים הגאוגרפיים בשני אירועים אלה מעידים דווקא שיוספוס היה נוכח במקום בעת שהתרחשו. 2
3
ראו גם המבוא לכרך א ,ח .1עם זה ,בהמשך נראה שגם לקביעה זו יש יוצאים מן הכלל ,וראו דיוני בתוספתא להלן.
במבוא לחלק הראשון הצבענו על קיומה של סוגת אגדות מקדש ,שהכוהנים במרכזן כדמויות מופת חיוביות (ו ,)2ועל
אגדות אחרות (גם הן במקרים רבים מקדשיות) שחכמים במרכזן (ו ,)4לפעמים כתומכי הכוהנים ולפעמים כמתחרים
בהם .בשונה מאפיון זה ,יש לומר שאגדות החורבן ,שאף הן סובבות ברובן סביב המקדש וחורבנו ,אינן מהללות לא את
הכוהנים ולא את החכמים .באגדה על הפסקת הקרבן לשלום הקיסר יש בידם של החכמים (ובראשם זכריה בן אבקלוס)
למנוע את המעשה ,אך הם נמנעים מלעשות זאת ונמצאים אשמים בחורבן .באגדת הנבואה לאספסיינוס יוצא החכם מן
העיר היות שאבדה תקוותו של המקדש ואילו בפרשת התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש נראה שהללו ,שהיו ודאי
אשמים בחורבן ,הכירו באשמתם ומשום כך התאבדו .נכון שמרב האשמה מוטלת על המורדים /הקנאים /הבריונים ,אך
אין בכך כדי לזכות קבוצות אחרות בציבור שלא עשו די למנוע את האסון .בסיפור הזה אין גיבורים חיוביים.
547
