Page 13 - josephus_volume_two
P. 13
ןליא לט
המקורות התנאיים
כפי שלמדים מהרשימה דלעיל ,אין במשנה אף מסורת מקבילה או משיקה לתיאורי יוספוס את המרד
הגדול .לעומת זאת נשתמרו בתוספתא חמש מסורות שיש להן מקבילות כלשהן אצל יוספוס .את
המסורות הללו אפשר לחלק באופן כללי לשתיים :מסורות המספרות ממש את אותו האירוע שסיפר
יוספוס ,ומסורות הנוגעות לדבריו באופן כללי בלבד .שלוש המסורות שהן מקבילות של ממש הן :מפקד
אגריפס ,פנחס איש חבתה והתייבשות השילוח .שתיים מהן יוצאות דופן בספר שלפנינו שכן יש להן
אופי של מקבילה ספרותית ,דוגמת אלה שראינו בכרך הראשון .הכוונה למסורת על מפקד האוכלוסין
בימי אגריפס המלך (או קסטיוס גלוס לפי יוספוס) ,שבו מנה הגיבור את אוכלוסיית העיר היהודית
באמצעות מניינם של קרבנות הפסח ,ובסיפור מינויו של פנחס איש חבתה לכוהן גדול .בשני המקרים
נראה שמסורת משותפת אחת שימשה הן את יוספוס והן את חז"ל.
א .סיפור המפקד (מלח' ו ;427–422תוספתא ,פסחים ד ,טו) :אף שיוספוס מספר את הסיפור הזה
לאחר תיאור נפילת ירושלים ,כדי להסביר את ריבוי אבדות המלחמה ,מדובר במאורע שקדם לכך בזמן
(לפני פרוץ המרד -ימי נציבותו של קסטיוס גלוס ,החל בשנת 63לספירה לפי יוספוס; ימי המלך
אגריפס -אולי אגריפס השני ,החל בשנת 48לספירה ,לפי חז"ל) .חלק ניכר מפרטיו (מניין הקרבנות
כדי לקבוע את גודל אוכלוסיית העיר ,והקביעה שכל קרבן שימש למאכל עשרה אנשים לפחות) ומבנהו
(רצון השליט למנות את האוכלוסייה ,פנייה לכוהנים לשתף פעולה ,ולבסוף הקביעה שמניין זה אינו כולל
את הטמאים) כה דומים בשני הקורפוסים ,שברור שהם מתבססים על מקור משותף .יש להניח שמעת
שהתרחש האירוע ועד שפרטיו הגיעו לידי יוספוס כבר הספיק הסיפור להתפתח לכדי מסורת מגובשת
שתווי ההיכר המיוחדים לה מופיעים הן בפיו והן בספרות חז"ל.
ב .מינויו של פנחס איש חבתה (מלח' ד ;157-152תוספתא ,כפורים א ,ו; ספרא אמור ,פרשה ב ,א) .זהו
מקרה דומה .אף שהאירוע הנידון בסיפור זה מתוארך לימי המרד ממש (שנת 68–67לספירה) ,גם כאן
מדובר ככל הנראה במסורת שהגיעה ליוספוס כסיפור מנוסח ומגובש כדוגמת המסורות שעסקנו בהן
בכרך א ,אבל כאן מדובר בקטע ששולב דווקא במלחמת היהודים ולא בקדמוניות .כמו במקרים אחרים
ממין זה ,המעשה הזה קוטע אצל יוספוס את הרצף הסיפורי שלפניו ולאחריו ומייצר כפילויות וסתירות.
מטרותיו הדידקטיות של הסיפור שונות בפי יוספוס ובספרות חז"ל .יוספוס רואה באירוע מקרה שלילי
בעיקרו ,לעומת דעתם החיובית של חז"ל עליו .או כדברי דפנה ברץ' :על רקע הקרבה ,בולט מאוד
ההבדל בין שני התיאורים ,המעוצבים ,כל אחד ,ברוח הפוכה ממשנהו .מתקבל על הדעת שאגדת חז"ל,
המתארת את פנחס איש־הכפר שנלקח מאחרי המחרשה ועלה לגדולה לפי בחירת האל ,משקפת את
רוח המסורת המקורית .יוספוס הפך את רוח הדברים על פיהם בהתאם לרוחו שלו העוינת את הקנאים.
למעט רמזים עמומים ואגביים לדמויות או מציאות חיים בעת החורבן ,ראו למשל בן הרוצחן (סוטה ט ,ט ומקבילה בספרי 2 8
דברים רה) ,הנזכר בספרנו בצמוד לאלעזר בן דיניי ,שקדם בזמן למרד הגדול (ראו בערך אלעזר בן דיניי בכרך א) .ייתכן
שהתיאור 'משעה שנכנסו הגוים לירושלם עד שיצאו' (כתובות ב ,ט) רומז לאירוע מראשית המרד הגדול (ראו הערך ימי 2 9
הדמים בראשית המרד הגדול ,הערה ,)17ואפשר שהמסורת 'מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין' 3 0
(משנה ,מכשירין א ,ו) קשורה לאירועי שרפת המחסנים והרעב בירושלים .על חוסר העניין של המשנה בחורבן ראו בן
שחר ,היסטוריה ,עמ' ,84–40וביבליוגרפיה שם.
וראו במבוא לכרך א ,ג.2
ראו בערך מפקד האוכלוסין בימי קסטיוס/אגריפס.
552
