Page 14 - josephus_volume_two
P. 14
מבוא
ההליכה לכפר למנות את הכוהן הפכה אצלו לגרירת האיש בעל כורחו ממקום מושבו ,והלבשתו הפכה
לאפיזודה נלעגת' .
כאמור ,טיב ההקבלה של שתי המסורות הללו בתוספתא לסיפורים במלחמת היהודים דומה להקבלה
שבין מסורות חז"ל לסיפורים בקדמוניות היהודים שנידונו בכרך א .על רקע זה מעניין לבחון את המסורת
השלישית המופיעה בתוספתא (פרה ט ,ב) על התייבשות מימי השילוח בימי המרד הגדול .כאן נמסרת
אותה עובדה אצל חז"ל כמו אצל יוספוס בדרכים שונות לגמרי ,בלא כל קשר ספרותי ביניהן .שעיה
כהן טען בזמנו שזהו מקור המעיד בלי ספק שחז"ל התבססו על דברי יוספוס ,מפני שהלה הוא שבדה
מאורע זה מלבו .במהלך המצור בירושלים לא סבלה העיר מצמא ,והתייבשות השילוח אינה אלא קישוט
רטורי שהשתמש בו יוספוס בנאומו .אבל לדעתנו ניכר בעליל משני המקורות שאין כל תלות ביניהם,
ולפיכך הכרח להניח שמדובר בזיכרון של אותו אירוע ,שקרה גם קרה .אכן אין אנו יכולים להיות בטוחים
שבשום רגע במהלך המרד לא יבשו מקורות המים בירושלים ,והמקבילה לדברי יוספוס בתוספתא
משמשת במקרה זה ראיה למהימנותם .
לעומת שלוש מסורות 'מקבילות' אלה ,המתארות אותו מאורע ,שתי המסורות האחרות ,ה'משיקות',
מן התוספתא הן בעלות אופי שונה .שתיהן נעשות רלוונטיות לסיפורי החורבן רק בעקבות הסמכתן או
שילובן בנרטיבים של החורבן במקורות מאוחרים מהן .במסורת האחת ,בדיון על חומרה וקולה בהלכות
שבת אנו שומעים' :ענותנותו של ר' זכריה בן אבקלוס היא שרפה את ההיכל' (תוספתא ,שבת טז ,ז).
הקשר של המשפט האחרון לחורבן הוא ברור ,אך ֶהקשר 'היסטורי' הוא מקבל רק בעיבוד מאוחר של
האגדה ,כשמעשיו של זכריה בן אבקלוס ,או ליתר דיוק חוסר המעש שלו ,מתפרשים באיכ"ר (ד ,ב) בזיקה
להפסקת הקרבן לשלום הקיסר .גם עדותו של ר' אלעזר בר' יוסי על הפרוכת 'אני ראיתיה ברומי היו
עליה טיפי דמים' (תוספתא ,כפורים ב ,טז) משיקה לסיפור ביזת כלי המקדש אצל יוספוס ותו לא .
קשה להכריע בשאלה מדוע דווקא זכרם של חמשת האירועים האלה (מפקד האוכלוסין ,מינויו של
פנחס ,התייבשות השילוח ,האשמת זכריה בן אבקילס ,העדות על הפרוכת ברומי) השתמר כבר ברובד
הקדום של התוספתא .אין הם קשורים זה בזה ואין הם מצביעים על רגעים מכריעים במלחמה .גם
השתמרותם ומסירתם במקורות חז"ל המאוחרים והשימוש שנעשה בהם בסיפור מאורעות החורבן
איננו אחיד .חלקם נמסרו ועובדו בכמה מקורות מאוחרים מהם ,חלקם מהדהדים מחדש רק בקבצים
מאוחרים ,וסיפור התייבשות השילוח לא נמסר כלל באף מקור אחר.
לעומת זאת ,במדרשי ההלכה התנאיים השתמרו שניים מן האירועים הטראומטיים ביותר של מלחמת
החורבן .בספרא (בחוקותי פרק ו ,ג) מובא סיפור האם שאכלה את בנה (וכן גרסה נוספת של פרשת פנחס
איש חבתה) ובספרי דברים (שכח) נמסר סיפור כניסתו של טיטוס לקודש הקודשים וחילולו .שניהם
שימשו חומר להרחבה ולפיתוח במקורות המאוחרים שסיפרו באופן מקיף יותר את אגדות החורבן.
ראו בערך פנחס איש חבתה. 3 1
כהן ,מסורות היסטוריות מקבילות ,עמ' .14 32
3 3
וראו עוד בערך התייבשות השילוח. 34
ראו בערך הפסקת הקרבן לשלום הקיסר. 3 5
ראו בערך ביזת כלי המקדש.
553
