Page 19 - josephus_volume_two
P. 19

‫ןליא לט‬

‫יוסף נוגע לחורבן ראשון ולא שני‪ .‬היות שהיה ידוע לו‪ ,‬מאותם מקורות שהכיר על שאר אירועי החורבן‪,‬‬
‫שגם בחורבן שני אכלה אם את בנה ‪ -‬הוא האשים בכך את מרתא בת ביתוס‪ ,‬שאותה אפשר לזהות‬
‫בוודאות כבת הבית השני‪ .‬גם בבבלי‪ ,‬כמו באדר"נ נו"ב‪ ,‬מסתיים הסיפור במעשי טיטוס‪ ,‬המחלל את‬
‫המקדש ובוזזו ונענש על כך‪ .‬הסיפור הבבלי על עונש טיטוס הוא הארוך והמפותח מכל הגרסות‪ ,‬ומביא‬
‫את הרשע לתוך הגיהינום ממש‪ .‬שלא כמו אדר"נ נו"ב‪ ,‬לא הוסיף כאן עורך הבבלי את פרשת התאבדות‬

               ‫הכוהנים‪ ,‬שכן לדעתו אירע מאורע זה בסוף ימי הבית הראשון ולא בסוף ימי הבית השני‪.‬‬
‫ד	‪ .‬כפי שאפשר לראות בטבלה לעיל‪ ,‬גם בפס"ר (ואולי גם בתרגום שני לאסתר התלוי בו)‪ ,‬מובא רצף של‬
‫סיפורי חורבן‪ .‬ואולם שם נכרך סיפור התאבדות הכוהנים (שאותו קשר אדר"נ נו"ב במובהק לחורבן בית‬
‫שני) לחורבן הראשון‪ ,‬יחד עם סיפור חלופי על מועצת מלחמה שדנה בגורל המקדש‪ ,‬שגם אותה הוא‬
‫מייחס לחורבן הבית הראשון‪ .‬זיהוי התאבדות הכוהנים כאן (כמו בבבלי) עם החורבן הראשון מתבסס‬
‫ודאי על מקור מתוך הספרות האפוקליפטית‪ ,‬ספר ברוך הסורי‪ ,‬שזמנו כנראה סמוך לשנת ‪ 100‬לספירה‪.‬‬
‫החיבור מיוחס לברוך‪ ,‬סופרו של ירמיהו הנביא‪ ,‬מספר סיפור על התאבדות כוהנים‪ ,‬וקובע את האירוע‬
‫לימי החורבן הראשון‪ .‬סימנים נוספים מצביעים על כך שהחיבור היה מוכר לבעל הפס"ר‪    .‬לסיכום‪,‬‬
‫סיפורי החורבן בספרות האמוראית ערוכים בקבצים ששוקעו בחיבורים שונים‪ ,‬ומרבית המקבילות בכרך‬

                                                                                      ‫זה מקורן בקבצים אלה‪.‬‬

                                         ‫הפרשנות התאולוגית של חז"ל לאירועי החורבן‬

‫מתוך המקורות שנידונו עד כה נשקפת תפיסה קולקטיבית של מאורעות החורבן השני‪ ,‬שאפשר לסכמם‬
‫כמצעד איוולת ‪ -‬היהודים פתחו במלחמה מסיבות קטנוניות ובמקום להלחם ברומאים שרפו את‬
‫מחסני המזון של עצמם‪ .‬עזיבתו של החכם‪ ,‬רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬את העיר הנצורה ונבואתו לאספסיינוס‬
‫שהוא עתיד להיות קיסר‪ ,‬ובכך השגתה של 'הצלה פורתא' (בבלי‪ ,‬גיטין נו ע"ב)‪ ,‬היו המעשה ההגיוני‬
‫היחידי שנעשה במסגרת מאורעות אלה‪ .‬חז"ל ראו בסיפורי החורבן מכשיר להצביע באמצעותו על‬
‫הצדק האלוהי‪ .‬הם סברו שמלחמת החורבן התרחשה בעיקרה בשדה הקרב הדתי שבין ישראל לאלוהיו‬
‫ולא בין ישראל לרומאים‪ ,‬שלא היו אלא שליחי האל להעניש באמצעותם את עמו החוטא‪ .‬ואולם כמו‬
‫שליחים דומים‪ ,‬המופיעים במקרא‪ ,‬לא הבינו הרומאים את תפקידם‪ .‬המאבק בין אלוהי ישראל לעמו‬
‫נהפך בהמשך למאבק בינו לבין טיטוס‪ ,‬שסבר בטעות שאף הוא אל‪ ,‬מכיוון שעלה בידו להחריב את‬
‫המקדש‪ .‬זו הייתה‪ ,‬לשיטתם של חז"ל‪ ,‬מעין ֵתאֹו ַמ ִכ ָיה ‪ -‬מלחמה בין אלים‪ .‬כשנכבשה ירושלים טימא‬
‫טיטוס את המקדש ובזז אותו‪ ,‬ואף התגרה באלוהי ישראל והצהיר 'לא דמי ההוא דעבד קרבא עם מלכא‬
‫במדברא ונצח ליה לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה'    (ויק"ר כב‪ ,‬ג)‪ .‬ועל כך‬

                                           ‫הענישו אלוהי ישראל באמצעות הפחות שבשלוחיו ‪ -‬היתוש‪.‬‬
‫זוהי ה'גרסה הרשמית' של חז"ל לסיפורי החורבן‪ .‬כל אחד מן העורכים של הקבצים הנידונים לעיל‬

‫דברים דומים אפשר לומר על קובץ המסורות השני‪ ,‬בפס"ר כט‪-‬ל‪ ,‬שבו נסקרים סיפורים הקשורים במובהק לימי הבית‬                         ‫‪5	 0‬‬
‫השני ‪ -‬תיאור מעשיו של אביקה בן גבותי‪ ,‬המוכר כנראה גם מיוספוס‪ ,‬וגורלה של מרים בת נקדימון בן גוריון‪ ,‬שהיא‬                     ‫‪5	 1‬‬
‫ואביה מוכרים אף הם מימי החורבן השני‪ ,‬וראו בנספח נקדימון בן גוריון לערך שרפת אוצרות המקדש‪ .‬ואולם פס"ר אינו‬
‫מקפיד להבהיר שמדובר כאן בחורבן שני‪ ,‬ולגבי הראשון שבין שני סיפורים אלה‪ ,‬אין ספק שבהופעתו המשנית באיכה‬

                                                                                          ‫זוטא הוא מיוחס לימי הבית הראשון‪.‬‬
               ‫תרגום‪' :‬אינו דומה מי שנלחם עם המלך במדבר וניצח אותו למי שנלחם במלך בתוך ארמונו שלו וניצחו'‪.‬‬

                                                                                                                                  ‫‪558‬‬
   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24