Page 19 - josephus_volume_two
P. 19
ןליא לט
יוסף נוגע לחורבן ראשון ולא שני .היות שהיה ידוע לו ,מאותם מקורות שהכיר על שאר אירועי החורבן,
שגם בחורבן שני אכלה אם את בנה -הוא האשים בכך את מרתא בת ביתוס ,שאותה אפשר לזהות
בוודאות כבת הבית השני .גם בבבלי ,כמו באדר"נ נו"ב ,מסתיים הסיפור במעשי טיטוס ,המחלל את
המקדש ובוזזו ונענש על כך .הסיפור הבבלי על עונש טיטוס הוא הארוך והמפותח מכל הגרסות ,ומביא
את הרשע לתוך הגיהינום ממש .שלא כמו אדר"נ נו"ב ,לא הוסיף כאן עורך הבבלי את פרשת התאבדות
הכוהנים ,שכן לדעתו אירע מאורע זה בסוף ימי הבית הראשון ולא בסוף ימי הבית השני.
ד .כפי שאפשר לראות בטבלה לעיל ,גם בפס"ר (ואולי גם בתרגום שני לאסתר התלוי בו) ,מובא רצף של
סיפורי חורבן .ואולם שם נכרך סיפור התאבדות הכוהנים (שאותו קשר אדר"נ נו"ב במובהק לחורבן בית
שני) לחורבן הראשון ,יחד עם סיפור חלופי על מועצת מלחמה שדנה בגורל המקדש ,שגם אותה הוא
מייחס לחורבן הבית הראשון .זיהוי התאבדות הכוהנים כאן (כמו בבבלי) עם החורבן הראשון מתבסס
ודאי על מקור מתוך הספרות האפוקליפטית ,ספר ברוך הסורי ,שזמנו כנראה סמוך לשנת 100לספירה.
החיבור מיוחס לברוך ,סופרו של ירמיהו הנביא ,מספר סיפור על התאבדות כוהנים ,וקובע את האירוע
לימי החורבן הראשון .סימנים נוספים מצביעים על כך שהחיבור היה מוכר לבעל הפס"ר .לסיכום,
סיפורי החורבן בספרות האמוראית ערוכים בקבצים ששוקעו בחיבורים שונים ,ומרבית המקבילות בכרך
זה מקורן בקבצים אלה.
הפרשנות התאולוגית של חז"ל לאירועי החורבן
מתוך המקורות שנידונו עד כה נשקפת תפיסה קולקטיבית של מאורעות החורבן השני ,שאפשר לסכמם
כמצעד איוולת -היהודים פתחו במלחמה מסיבות קטנוניות ובמקום להלחם ברומאים שרפו את
מחסני המזון של עצמם .עזיבתו של החכם ,רבן יוחנן בן זכאי ,את העיר הנצורה ונבואתו לאספסיינוס
שהוא עתיד להיות קיסר ,ובכך השגתה של 'הצלה פורתא' (בבלי ,גיטין נו ע"ב) ,היו המעשה ההגיוני
היחידי שנעשה במסגרת מאורעות אלה .חז"ל ראו בסיפורי החורבן מכשיר להצביע באמצעותו על
הצדק האלוהי .הם סברו שמלחמת החורבן התרחשה בעיקרה בשדה הקרב הדתי שבין ישראל לאלוהיו
ולא בין ישראל לרומאים ,שלא היו אלא שליחי האל להעניש באמצעותם את עמו החוטא .ואולם כמו
שליחים דומים ,המופיעים במקרא ,לא הבינו הרומאים את תפקידם .המאבק בין אלוהי ישראל לעמו
נהפך בהמשך למאבק בינו לבין טיטוס ,שסבר בטעות שאף הוא אל ,מכיוון שעלה בידו להחריב את
המקדש .זו הייתה ,לשיטתם של חז"ל ,מעין ֵתאֹו ַמ ִכ ָיה -מלחמה בין אלים .כשנכבשה ירושלים טימא
טיטוס את המקדש ובזז אותו ,ואף התגרה באלוהי ישראל והצהיר 'לא דמי ההוא דעבד קרבא עם מלכא
במדברא ונצח ליה לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה' (ויק"ר כב ,ג) .ועל כך
הענישו אלוהי ישראל באמצעות הפחות שבשלוחיו -היתוש.
זוהי ה'גרסה הרשמית' של חז"ל לסיפורי החורבן .כל אחד מן העורכים של הקבצים הנידונים לעיל
דברים דומים אפשר לומר על קובץ המסורות השני ,בפס"ר כט-ל ,שבו נסקרים סיפורים הקשורים במובהק לימי הבית 5 0
השני -תיאור מעשיו של אביקה בן גבותי ,המוכר כנראה גם מיוספוס ,וגורלה של מרים בת נקדימון בן גוריון ,שהיא 5 1
ואביה מוכרים אף הם מימי החורבן השני ,וראו בנספח נקדימון בן גוריון לערך שרפת אוצרות המקדש .ואולם פס"ר אינו
מקפיד להבהיר שמדובר כאן בחורבן שני ,ולגבי הראשון שבין שני סיפורים אלה ,אין ספק שבהופעתו המשנית באיכה
זוטא הוא מיוחס לימי הבית הראשון.
תרגום' :אינו דומה מי שנלחם עם המלך במדבר וניצח אותו למי שנלחם במלך בתוך ארמונו שלו וניצחו'.
558
