Page 22 - josephus_volume_two
P. 22
מבוא
זו דווקא עם רבן יוחנן בן זכאי (איכ"ר ד ,ה) .לא סביר שהתיאור האחרון לקוח מן הראשון ,ונראה יותר
ששמעם של נימוקי הרומאים לכאן או לכאן הגיע גם למספרי הסיפורים של חז"ל.
ו .גם יוספוס וגם חז"ל יודעים לספר שלפני שרפת המקדש נכנס טיטוס לקודש הקודשים וזן את עיניו
במה שנאסר על כל בן תמותה רגיל .בעוד יוספוס מספר מאורע זה באופן מינורי ומצניע את פרטיו (מלח'
ו ,)260עשו אותו חז"ל למעשייה גרוטסקית של חילול שם שמים (ויק"ר כב ,ג; אדר"נ נו"ב ,ז; בבלי ,גיטין
נו ע"ב) .אירוע זה היה כה מפורסם כנראה ,שאפילו יוספוס לא יכול היה שלא לספרו ,אף שהיה בו כדי
לפגוע בתדמית גיבורו -טיטוס .לכן אין ספק שלא יוספוס שימש כאן מקור לחז"ל.
ז .גם יוספוס וגם חז"ל יודעים שבעת שהמקדש בער התאבדו כמה כוהנים בקפיצה אל תוך הלהבות.
יוספוס ציין שניים בשמם (יוסף בן דליה ומאיר בן בלגה -מלח' ו ,)280ואילו חז"ל אינם מזכירים
מספרים ושמות .לעומת זאת הם קשרו את סיפור ההתאבדות לסיפור אחר שאין לו אח בכתבי
יוספוס -אגדה על החזרת מפתחות המקדש לידי שומרו -הקב"ה (אדר"נ נו"א ,א ,ד; ב ,ז; ירושלמי,
שקלים ו ,ג [נ ע"א] ,עמ' ;623–622ויק"ר יט ,ו; בבלי ,תענית כט ע"א; פס"ר כו; תרגום שני לאסתר א ,ב).
מקורה הקדום ביותר של אגדה זו הוא ככל הנראה החיבור הפסוודואפיגרפי ברוך הסורי (י ,)18המתאר
את החורבן השני במסווה של החורבן הראשון .מסיבה זו אין חז"ל בטוחים כלל מתי אירעה התאבדות
הכוהנים -בעת החורבן הראשון או השני .רק אדר"נ נו"א ב ,ז קושר את האירוע במפורש לחורבן השני.
הבבלי קושר את האירוע במפורש לחורבן הראשון (תענית כט ע"א).
ח .גם יוספוס וגם חז"ל יודעים שלפני שנשרף המקדש הוא נבזז ,כליו הובאו לרומא והוצגו שם .אבל
בעוד חז"ל סיפרו שטיטוס הוא שבזז (ויק"ר כב ,ג; אדר"נ נו"ב ,ז; בבלי ,גיטין נו ע"ב) ,נמנע יוספוס ,כנראה
בכוונה ,מלהאשים את בן הקיסר בכך .בעוד יוספוס מספר על הצגת הכלים בתהלוכת ניצחון מרהיבה
ועל הצגתם במקדש השלום ובבית הקיסר ברומא (מלח' ז ,)162–161 ,158 ,150–148חז"ל יודעים רק
לספר על חכמים שראו אותם שם (תוספתא ,כפורים ב ,טז; ירושלמי ,יומא ד ,א [מא ע"ג]; ה ,ג [מב ע"ד],
עמ' ;578בבלי ,שבת סג ע"ב; יומא נז ע"א; מעילה יז ע"ב) .הפרט המשותף היחיד לשניהם הוא שאדם
כלשהו ,כוהן לדברי יוספוס ,הוא שמסר את החפצים לרומאים .וגם כאן נבדלים הפרטים .שמו של המוסר
אצל יוספוס הוא יהושע בן תבותי (מלח' ו ,)387ואילו אצל חז"ל שמו יוסה משיתה (ב"ר סה ,כב) .גם
גורלם של השניים לא היה דומה .לפי יוספוס זכה יהושע זה לחנינה בשל מעשהו ,ואילו לפי חז"ל מת
יוסה משיתה מות ייסורים בגלל מה שהם רואים בו מעשה בגידה.
לפיכך עומדת השאלה :כיצד ייתכן שכה רב המשותף בין יוספוס וחז"ל בתיאור החורבן ,ובה בעת
כה שונה? נראה לנו שבבסיס התשובה לשאלה זו מסתתר המושג החמקמק 'זיכרון היסטורי משותף',
ואותו אנו שואפים לאפיין כאן .לא רק יוספוס ,שהיה עד למאורעות עצמם ,אלא גם הזיכרון הקולקטיבי
המשותף היהודי לדורותיו שימר את הטראומה של חורבן בית המקדש .דומה שזמן לא רב אחרי החורבן
נוצרה מעין 'גרסה רשמית' של גורמיו ושל מאורעותיו .לפי גרסה זו ,החורבן נגרם עקב סכסוכים פנימיים
('אקמצא ובר קמצא' לפי חז"ל' ,ריב מבית' לפי יוספוס ) או בגלל מעשי שחיתות של הכוהנים .
איכ"ר ד ,ב; בבלי ,גיטין נה ע"ב. 5 8
מלח' א .10יוספוס אף מגדיל לעשות ובמלח' ד 388הוא מספר' :דברים עתיקי יומין נמסרו [מפי הנביאים] שאמרו כי 59
העיר תיחרב ובית המקדש יהיה למאכולת אש לפי חוק המלחמה אם תפרוץ מלחמת אחים.'... 6 0
ראו בערך שחיתות הכוהנים הגדולים ,בכרך א.
561
