Page 21 - josephus_volume_two
P. 21
ןליא לט
שניהם יודעים גם ,ששטות זו הביאה באופן כלשהו לכדי הפסקת הקרבן לשלום הקיסר .מסתבר שחז"ל
לא היו תלויים ביוספוס בדבריהם.
ב .גם יוספוס וגם חז"ל יודעים שיהודי ניבא לאספסיינוס במהלך המלחמה שהוא עתיד להיות הקיסר.
ואולם יוספוס ייחס את הנבואה לעצמו (מלח' ג ,)403–399ועל פי חז"ל היה זה ריב"ז (איכ"ר ד ,ה; אדר"נ
נו"א ,ד; נו"ב ז; בבלי ,גיטין נו ע"א-ע"ב) .היות שלא רק האישיות המנבאת את הדברים לאספסיינוס
היא שונה אלא גם מקום האירועים והסיטואציה שבה התרחשו (הגליל אצל יוספוס; ירושלים אצל
חז"ל; נפילת יודפת אצל יוספוס; הרעב בירושלים אצל חז"ל) ,אין לטעון שהאחד מספר את סיפורו של
האחר .עם זאת ,לא סביר שגם יוספוס וגם ריב"ז ניבאו את אותו הדבר לאותו האדם .לכן נראה ,כמו
שהציע מאיר בן שחר ,שפרשת הנבואה אצל חז"ל הודבקה בידי עורכים מאוחרים על גבי סיפור קדום
שסופר בקרב תלמידיו של ריב"ז כיצד הוציאוהו מירושלים הנצורה כשהוא מתחזה למת .יש להניח
שפעולת עריכה זו נעשתה לאחר ששמע מעשהו של יוספוס ,או נבואות דומות שרווחו בימים ההם בדבר
התקסרותו של אספסיינוס ,הגיע לאוזני חז"ל .
ג .גם יוספוס וגם חז"ל יודעים לספר על שרפת אוצרות התבואה שגרמו לרעב בעיר .ואולם ההקשר
שבו התרחשו האירועים בשני הקורפוסים איננו דומה .יוספוס מספר שהשרפה הייתה חלק ממלחמה
בין שני פלגים יריבים בירושלים (מלח' ה .)26–21אף שגם חז"ל יודעים שהבית השני חרב בגלל 'שנאת
חנם' ,הם לא קשרו את שרפת אוצרות המזון למלחמת האחים .בשני הנוסחים של אדר"נ (א ,ו; ב ,ז) וכן
באיכ"ר (ד ,ה) אין כל הסבר לתופעה ,והאיוולת שבמעשה מזדקרת אפוא לעין עשרת מונים .רק הבבלי
מנסה להסביר את שרפת המזון על בסיס של סכסוך פנים יהודי; אלא שהסכסוך לשיטתו לא היה בין
שתי קבוצות של קנאים אלא בין ה'בריונים' לחכמים' :אמרו להו רבנן :ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו,
לא שבקינהו .אמרו להו :ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו .אמרו להו רבנן :לא מסתייעא מילתא .קמו קלנהו
להנהו אמברי דחיטי ושערי ,והוה כפנא' (בבלי ,גיטין נו ע"א) .אף שלפי הסבר זה סיבת השרפה היא
פנים יהודית ,אין הוא דומה לדברי יוספוס ואינו תלוי בהם.
ד .גם יוספוס וגם חז"ל מספרים על אם שאכלה את בנה בעת המצור .אצל יוספוס יש לה שם (מרים
בת אלעזר) ומקום מוצא (בית אזוב ,מלח' ו )212–199ואילו חז"ל יודעים דווקא את שם בעלה (דואג בן
יוסף -ספרא בחוקותי ,פרק ו ,ג) ,וברוב המקורות שבהם מספרים את המעשה לא ברור שהם מייחסים
אותו לחורבן שני דווקא .גם כאן נראה ששמע המעשה הגיע לאוזניהם ,אך ודאי לא בגרסתו של יוספוס.
ה .גם יוספוס וגם איכ"ר יודעים שמפקדי צבא דנו מה לעשות במקדש -האם להרוס אותו או לשמרו -
ושניהם מביאים נימוקים דומים לכאן או לכאן .ואולם בעוד יוספוס מספר על טיטוס ,האוסף את מפקדיו
כדי לברר סוגיה זו (מלח' ו ,)240–236לפי המדרש מפקדי צבאו של אספסיינוס (!) מתדיינים בשאלה
ראו בערך הנבואה לאספסיינוס. 55
למשל בירושלמי (יומא א ,א [לח ע"ג] ,עמ' ' :)562ר' יוחנן בר תורתא א' ...:מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו 5 6
עובדי ע"ז ומגלי עריות ושופכין דמים .אבל בשיני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל
ווסת טובה היתה בהן .אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אילו לאילו שנאת חנם ,וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה 57
כנגד ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים' .והשוו גם בבלי ,יומא ט ע"ב.
תרגום :אמרו להם רבותינו :נצא ונעשה שלום עמם .ולא הניחום [הבריונים] .אמרו [הבריונים] להם :נצא ונעשה מלחמה
עמם .אמרו להם רבותינו :הדבר איננו מסתייע [בידכם] .קמו שרפו לאותם אוצרות חיטה ושעורה והיה רעב.
560
