Page 25 - josephus_volume_two
P. 25
ןליא לט
יצירתיות רבה והשתמש במקורות רבים ,אבל מסקנה סבירה היא שהוא הכיר גרסה כלשהי של דיווחיו
של יוספוס .
ג .גם היכרותו של הפס"ר עם גרסה מסוימת של סיפור מועצת המלחמה של טיטוס עשויה לרמוז
על היכרות עם דברי יוספוס .היחידה בפס"ר כה ,המתחילה במועצת המלחמה ,ממשיכה בהתאבדות
הכוהנים ומסתיימת בהתאבדות הבתולות האורגות בפרוכת ,נושאת סימני תחיבה מובהקים ,וזרועה
חומרים שלּוקחו מן הספרות הפסוודואפיגרפית .הסיפור על מועצת המלחמה שהתכנסה כדי להכריע
בגורל המקדש שאוב לדעת מנחם קיסטר מדיווחו של יוספוס על מועצת טיטוס ,שהרי את שהתרחש
במחנה האויב לא יכלו היהודים לדעת מתוך זיכרון היסטורי אלא רק מתוך עדות כתובה .ייתכן שעמד
לרשותם עיבוד פסוודואפיגרפי של סיפורי יוספוס ,שבו השתמשו כדי לספר את הסיפור בפסיקתא רבתי.
ד .תרגום שני לאסתר מכיר אף הוא את אותו הקשר .את המועצה שהתכנסה לדון בגורל המקדש אין
הוא מתאר ,אבל מעניין לציין שהוא משמר פרט ייחודי אחר -את שמו של אחד המפקדים שהשתתפו
בה -פרונטו (אופרנטס) -שאינו מופיע בפס"ר .יש להניח ששני חיבורים אלה היו תלויים ביצירה
עלומה ששימרה הדים מתיאורו של יוספוס את מועצת המלחמה .
ה .במדרש בראשית רבתי מה ,ח ,המתוארך למאה הי"א ,מצוי זכר לספר התורה שלקחו הרומאים
והביאוהו לרומא לאחר חורבן המקדש .רק יוספוס ,מכל מקורותינו ,יודע לספר שבין החפצים שנבזזו
במהלך ההשתלטות על המקדש היה גם ספר תורה (מלח' ז .)162 ,150בהזכרתו של ספר התורה במדרש
כה מאוחר יש אולי רמז להיכרות עם דברי יוספוס .
לסיכום ,מסתבר שבתיאור חורבן הבית השני יש בין יוספוס לחז"ל דמיון רב באווירה ,באירועים,
במוטיבים הספרותיים ואף בפרשנות התאולוגית למאורעות הקשים .עם זה ,יש ביניהם גם הבדלים
רבים :אצל חז"ל המסורות פעמים רבות הן בעלות צביון אגדי ואין בהן מודעות לתאריך ,לזהות הדמויות
ולרצף האירועים ,ובמקצתן אפילו לשאלה האם מדובר בחורבן ראשון או שני .מוטיבים בודדים מן
הספרות המוקדמת יותר פותחו ועובו בתלמוד ובמדרשים מאוחרים לכדי קובצי מקורות סדורים בניסיון
של העורכים לתת להם מסגרת כרונולוגית של סיבה ותוצאה ,אבל ביסודם אין הם אלא אוסף של
אנקדוטות נפרדות העוסקות לא פעם בגורלם של אנשים פרטיים ,ואוסף זה אינו דומה כלל לתיאור
ההיסטורי הרצוף של ההיסטוריון .ניכר אפוא שמקור הדמיון בין שני הקורפוסים הוא בזכר המאורעות
עצמם .בכתביו של יוספוס ,שהיה עד למאורעות ,וגם אצל חז"ל ,שנשאו את הזיכרון הקולקטיבי היהודי,
הותירה טראומת החורבן רושם עמוק ובל יימחה.
מסקנות אלה כוחן יפה לגבי ספרות חז"ל הקלסית .במדרשים המאוחרים ביותר אנו נתקלים בתופעה
של ידיעות יחידאיות שאינן מוכרות מספרות חז"ל במקום אחר ,ויש להן אישור בכתבי יוספוס .במקרים
אלה יש לשער שעורכי הקבצים האלה השתמשו במלחמת היהודים של יוספוס או שהיו להם מקורות
ראו בערך גיבורי המלחמה ברומא. 72
קיסטר ,ביאורים ,עמ' ,526הערה .243 7 3
ראו על שני אלה בערך מועצת המלחמה של טיטוס. 7 4
ראו בערך ביזת כלי המקדש .על המקורות התלויים ביוספוס יש להוסיף את האגדה הימיביניימית ב'מדרש אגדה' (בובר, 75
דברים ,פרק א) על האם שאכלה את בנה ,התלויה ,מלבד במקורות חז"ל המוסרים מעשה זה ,גם ביוספוס או ביוסיפון,
וראו עוד בערך האם שאכלה את בנה.
564
