Page 25 - josephus_volume_two
P. 25

‫ןליא לט‬

‫יצירתיות רבה והשתמש במקורות רבים‪ ,‬אבל מסקנה סבירה היא שהוא הכיר גרסה כלשהי של דיווחיו‬
                                                                                                  ‫של יוספוס‪   .‬‬

‫ג‪ 	.‬גם היכרותו של הפס"ר עם גרסה מסוימת של סיפור מועצת המלחמה של טיטוס עשויה לרמוז‬
‫על היכרות עם דברי יוספוס‪ .‬היחידה בפס"ר כה‪ ,‬המתחילה במועצת המלחמה‪ ,‬ממשיכה בהתאבדות‬
‫הכוהנים ומסתיימת בהתאבדות הבתולות האורגות בפרוכת‪ ,‬נושאת סימני תחיבה מובהקים‪ ,‬וזרועה‬
‫חומרים שלּוקחו מן הספרות הפסוודואפיגרפית‪ .‬הסיפור על מועצת המלחמה שהתכנסה כדי להכריע‬
‫בגורל המקדש שאוב לדעת מנחם קיסטר מדיווחו של יוספוס על מועצת טיטוס‪    ,‬שהרי את שהתרחש‬
‫במחנה האויב לא יכלו היהודים לדעת מתוך זיכרון היסטורי אלא רק מתוך עדות כתובה‪ .‬ייתכן שעמד‬
‫לרשותם עיבוד פסוודואפיגרפי של סיפורי יוספוס‪ ,‬שבו השתמשו כדי לספר את הסיפור בפסיקתא רבתי‪.‬‬
‫ד‪ 	.‬תרגום שני לאסתר מכיר אף הוא את אותו הקשר‪ .‬את המועצה שהתכנסה לדון בגורל המקדש אין‬
‫הוא מתאר‪ ,‬אבל מעניין לציין שהוא משמר פרט ייחודי אחר ‪ -‬את שמו של אחד המפקדים שהשתתפו‬
‫בה ‪ -‬פרונטו (אופרנטס) ‪ -‬שאינו מופיע בפס"ר‪ .‬יש להניח ששני חיבורים אלה היו תלויים ביצירה‬

                                      ‫עלומה ששימרה הדים מתיאורו של יוספוס את מועצת המלחמה‪   .‬‬
‫ה‪ 	.‬במדרש בראשית רבתי מה‪ ,‬ח‪ ,‬המתוארך למאה הי"א‪ ,‬מצוי זכר לספר התורה שלקחו הרומאים‬
‫והביאוהו לרומא לאחר חורבן המקדש‪ .‬רק יוספוס‪ ,‬מכל מקורותינו‪ ,‬יודע לספר שבין החפצים שנבזזו‬
‫במהלך ההשתלטות על המקדש היה גם ספר תורה (מלח' ז ‪ .)162 ,150‬בהזכרתו של ספר התורה במדרש‬

                                                       ‫כה מאוחר יש אולי רמז להיכרות עם דברי יוספוס‪   .‬‬

‫לסיכום‪ ,‬מסתבר שבתיאור חורבן הבית השני יש בין יוספוס לחז"ל דמיון רב באווירה‪ ,‬באירועים‪,‬‬
‫במוטיבים הספרותיים ואף בפרשנות התאולוגית למאורעות הקשים‪ .‬עם זה‪ ,‬יש ביניהם גם הבדלים‬
‫רבים‪ :‬אצל חז"ל המסורות פעמים רבות הן בעלות צביון אגדי ואין בהן מודעות לתאריך‪ ,‬לזהות הדמויות‬
‫ולרצף האירועים‪ ,‬ובמקצתן אפילו לשאלה האם מדובר בחורבן ראשון או שני‪ .‬מוטיבים בודדים מן‬
‫הספרות המוקדמת יותר פותחו ועובו בתלמוד ובמדרשים מאוחרים לכדי קובצי מקורות סדורים בניסיון‬
‫של העורכים לתת להם מסגרת כרונולוגית של סיבה ותוצאה‪ ,‬אבל ביסודם אין הם אלא אוסף של‬
‫אנקדוטות נפרדות העוסקות לא פעם בגורלם של אנשים פרטיים‪ ,‬ואוסף זה אינו דומה כלל לתיאור‬
‫ההיסטורי הרצוף של ההיסטוריון‪ .‬ניכר אפוא שמקור הדמיון בין שני הקורפוסים הוא בזכר המאורעות‬
‫עצמם‪ .‬בכתביו של יוספוס‪ ,‬שהיה עד למאורעות‪ ,‬וגם אצל חז"ל‪ ,‬שנשאו את הזיכרון הקולקטיבי היהודי‪,‬‬

                                                          ‫הותירה טראומת החורבן רושם עמוק ובל יימחה‪.‬‬
‫מסקנות אלה כוחן יפה לגבי ספרות חז"ל הקלסית‪ .‬במדרשים המאוחרים ביותר אנו נתקלים בתופעה‬
‫של ידיעות יחידאיות שאינן מוכרות מספרות חז"ל במקום אחר‪ ,‬ויש להן אישור בכתבי יוספוס‪ .‬במקרים‬
‫אלה יש לשער שעורכי הקבצים האלה השתמשו במלחמת היהודים של יוספוס או שהיו להם מקורות‬

                                                                                             ‫ראו בערך גיבורי המלחמה ברומא‪.‬‬   ‫‪	72‬‬
                                                                                         ‫קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,526‬הערה ‪.243‬‬  ‫‪7	 3‬‬
                                                                         ‫ראו על שני אלה בערך מועצת המלחמה של טיטוס‪.‬‬          ‫‪7	 4‬‬
‫ראו בערך ביזת כלי המקדש‪ .‬על המקורות התלויים ביוספוס יש להוסיף את האגדה הימיביניימית ב'מדרש אגדה' (בובר‪,‬‬                      ‫‪	75‬‬
‫דברים‪ ,‬פרק א) על האם שאכלה את בנה‪ ,‬התלויה‪ ,‬מלבד במקורות חז"ל המוסרים מעשה זה‪ ,‬גם ביוספוס או ביוסיפון‪,‬‬
                                                                                         ‫וראו עוד בערך האם שאכלה את בנה‪.‬‬

                                                                                                                                   ‫‪564‬‬
   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30