Page 6 - מניה ורחל הגדת האגדה

‫גם כאשר היא נעתרת לבסוף להפצרותי ומתחילה לספר על אירועים משכבר הימים‪,‬‬
‫היא חיה אותם כאילו הם מתרחשים בהווה‪ ,‬ובפיה נהפך העבר להווה‪ .‬שהרי ההווה‬

‫והעתיד – להם נתונה דעתה עד סוף ימיה‪.‬‬
‫בדברה על ילדותה ועל נעוריה היא מתגברת על חולשת גופה‪ ,‬מרימה את ראשה‪,‬‬
‫וכאילו מנערת מעליה את מעמסת השנים‪ .‬בפוקחה את עיניה הנפלאות לרווחה היא‬
‫מפליגה אל העבר הרחוק‪ ,‬ודומה‪ ,‬שהיא מרחפת בעולם רחוק‪ ,‬וממש חיה מחדש את‬

‫חוויות נעוריה‪ .‬תכופות היא כה שקועה בעבר‪ ,‬עד שאין היא עוד מרגישה בנוכחותי‪.‬‬
‫בדברה על בואה לארץ מורגשת נעימה חדשה בדבריה‪ ,‬נעימה‪ ,‬רוגעת‪ ,‬מלבבת‪ .‬היא‬
‫כולה מתרוממת – כאילו היא שוב עולה בחוף יפו‪ .‬עתה היא מדברת בנחת ומביאה‬
‫פרטי פרטים‪ ,‬ודומה כי ברצונה לחוש מחדש את המגע הראשון עם המולדת‪ ,‬לחיות‬
‫שוב את התמורה שחלה בה למן אותו הרגע שניתק אותה מחייה בגולה‪ ,‬וחוש מחדש‬

‫את התחושה שהיא כאילו נולדה מחדש‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כמה טוב לשקוע עם מניה בשיחה על העבר‪...‬‬
‫ואולם‪ ,‬לחייה של מניה אכן היה טעם‪ ,‬שכן רוח אלוהים שרתה על כל מעשיה‪ .‬מאווירת‬
‫הניגודים ששררה במשפחתה – הניגוד שבין האפיקורסות ‪ -‬להכעיס של אמה־זקנתה‬
‫המתבוללת ובין אדיקותו של אביה ודבקותו ביהדות; הניגוד שבין בית־העשירים שבו‬
‫גדלה ובין הבקתות העלובות של עניי הכפר הסמוך; הניגוד שבין פריקת עול מצוות‬
‫וזניחת כל שאיפה אנושית נעלה ובין האמונה בערכי רוח ומוסר – מאווירה זו של‬
‫ניגודים ומן הלבטים הנפשיים שהולידה אווירה זו הצילה מניה דבר יקר‪ ,‬שנשאר טמון‬
‫עמוק בלבה‪ :‬אמנותה התמימה באדם באשר הוא אדם‪ ,‬שאיפתה לצדק וליושר והרצון‬
‫העז להילחם למען חיים תקינים לכל אדם‪ .‬גם לאחר שהתפכחה לגמרי וראתה את‬
‫עצמה כאדם בלתי־דתי‪ ,‬עדיין דבק בה מעין יחס דתי בגישתה לאדם‪ .‬אהבתה לאדם‪,‬‬
‫הן לפרט הן לכלל‪ ,‬באה לידי ביטוי בכל אשר פנתה‪ ,‬וכך נהפכה מניה לאגדה בעודה‬

‫בחיים‪.‬‬

‫רחל ינאית בן־צבי‪ ,‬דברי מבוא לספרה‪ :‬מניה שוחט‪ ,‬תשל"ו‬