Page 2 - etmol 102
P. 2

‫העורך‪ :‬שלמה שבא‬                                             ‫עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל‬
‫מועצת המערכת‪ :‬פרופ׳ שלמה סימונסון‪,‬‬
‫ד״ר שלמה נצר‪ ,‬עקיבא דורון‪ ,‬פרופ׳ יוסף גורני‬
‫המערכת‪ :‬המכון לחקר התפוצות‪ ,‬בנין קרטר‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬
‫ההפקה‪ :‬הוצאת מלוא בע״מ‬
‫הפצה ומנויים‪ :‬ת‪.‬ד‪ - 14056 .‬תל־אביב ‪ ,61140‬טלפון ‪5621561‬־‪03‬‬
‫סדר לוחות והדפסה‪ :‬דפוס חדקל בע״מ־« תל־אביב‬
‫מנוי לשנה~‪ 52‬ש״ ח‬
‫גליון בודד ‪ 9 -‬ש״ח‬

‫מי סוד ם של אוניבר סיט ת תל־אביב ומ שרד החינוך והתרבות‬

                 ‫התוכן‬                                      ‫הגזוז של ס‪ .‬יזהר‬

‫בשער ־־ עגלת הגזוז הראשונה של תל־אביב‪.‬‬         ‫בשער החוברת מופיע צילום של העגלה הניידת ובעליה מוכר הגזוז הראשון של תל־‬
‫לכבוד תל־אביב‪ ,‬״המככבת״ בספר ״מקדמות״‬
‫של ‪ .0‬יזהר‪ ,‬מוקדשת גם הרשימה בעמוד זה וכן‬      ‫אביב‪ .‬צילום זה בא גם כמחוה לס‪ .‬יזהר‪ ,‬שבימים אלו יצא לאור)בהוצאת זמורה‬
‫מאמרו של אילן שחורי )עמוד ‪ - (17‬מדוע הוכה‬
‫דיזנגוף ומדוע כמעט והתפטר; בעמוד ‪ 3‬מאמרו‬       ‫ביתן( ספרו ״מקדמות״ ועמודים רבים בו מוקדשים לשבחי הגזוז‪ ,‬שהגיע זה עתה‬
‫של יואל רפל על חכמי ספרד המבקרים בארץ‪,‬‬
‫עם מלאת ‪ 500‬שנה לגירוש ספרד‪ .‬הצילומים של‬       ‫לתל־אביב‪ ,‬בראשית שנות העשרים‪ ,‬ונמכר בקיוסק ברחוב נחלת בנימין‪ .‬ואותו גזוז‪,‬‬
‫כתבי־היד הספרדיים הם משל בית־הספר הלאומי‬
‫המוצגים עכשיו במוזיאון ישראל; מכתב שהוא‬        ‫קוצף‪ ,‬חגיגי‪ ,‬נבלע בשקיקה על־ידי בני תל־אביב ואם־כי אין הוא אלא גזוז ‪ -‬והיום‬
‫הפתעה ‪ -‬נכדת־נכדתו של שמעון דובנוב מתגלה‬
‫ומספרת על צאצאי ההיסטוריון וקורותיהם )עמוד‬     ‫אנחנו הרי מזלזלים בו ‪ -‬היה אז בפי בני העיר חגיגה‪ ,‬טובו של עולם‪ ,‬ראשון וחדש‪,‬‬
‫‪ ;(6‬לא נחלת־שבעה אלא מחנה־ישראל היא‬
‫השכונה הראשונה של בני ירושלים שנבנתה‬           ‫מפתיע ומרגש‪ ,‬ובעיקר בעיני ילד קטן‪ ,‬יזהר‪ ,‬העוקב אחרי העולם סביבו‪ ,‬תל־אביב‬

   ‫צלמו של ברל‪ ,‬גידל‪ ,‬בשליחות צילום עם לוחמי‬   ‫הקטנה‪ ,‬וקולט הכל בזכרונו ואחרי שנים רבות‪ ,‬שבעים‪ ,‬הוא כותב באלפי מילים‪,‬‬
          ‫קומנדו באיי יוון במלחמת העולם השניה‬
                                               ‫שאינן מילים בלבד‪ ,‬אלא אותות יוצרי עולם‪ ,‬את מה שהיה‪ ,‬שכן יזהר במיליו בונה‬
‫מחוץ לחומות ־‪ -‬מציינת ד״ר רות קרק )עמוד ‪(7‬‬
‫ומספרת על הישגי קהילת יוצא׳ מרוקו ורבם דוד‬     ‫ויוצר ומעמיד מחדש זמן ומרחב לפרטי פרטים‪ ,‬חיים לרגע מחדש‪.‬‬
‫בן־שמעון; הרבה שנים עברו עד שהגיעו חללי קרב‬
‫תל־ח׳ למנוחת עולמים וקמה האנדרטה של‬            ‫אבל לא באנו כאן לעסוק בהישגים הספרותיים של הספר‬
‫מלניקוב‪ ,‬מספר נקדימון רוגל בעמוד ‪ ;10‬בסוף‬
‫הקיץ נחוג יובל ־ ‪ 100‬שנה לרכבת הראשונה‬         ‫‪ -‬מקומם בדפי ביקורת והערכה ‪ -‬אלא לציין כי ספר זה‬     ‫‪•!•••,%‬‬
‫בארץ‪ .‬על הרכבת מספר אברהם ב‪ .‬ריבלין‬
‫בעמוד ‪ ;12‬פרופ׳ מאיר בניהו כותב על ירושלים‬     ‫נוסף להיותו יצירת ספרות‪ ,‬הוא גם ספר של קורות הזמן‪,‬‬   ‫‪i n i * *V‬‬
‫בימים הקשים של שלטון אבן פארון בראשית‬
‫המאה ה־‪) 17‬עמוד ‪ ;(14‬בעמוד ‪ 19‬־־ כיצד הפן‬      ‫וכתב־עת זה‪ ,‬״עתמול״‪ ,‬מוקדש לקורות הזמן‪.‬‬
‫הסוככן לצנחן; ה״סלו!״ של רחל וארנהאגן מאת‬
‫אברהם מרון )עמוד ‪ ;(20‬כיבושה מחדש של‬           ‫ס‪ .‬יזהר מצטרף עם ״מקדמות״ לש״י עגנון שסיפר לנו‬
‫ביריה על־יד׳ פלמחניקים צעירים בקיץ ‪ 1946‬־‬
‫רפי אילן בעמוד ‪ ;22‬ובעמוד האחרון נחום טים‬      ‫ב״תמול שלשום״ את קורות נוה־צדק בראשית המאה‬
‫גידל מצלם את ברל כצנלסון; בחוברת הקודמת‬
‫של עת־מול‪ ,‬חלה טעות‪ :‬כתב־העת של משה‬            ‫ולנחום גוטמן שהעמיד לפנינו ב״עיר קטנה ואנשים בה‬

      ‫מנדל‪10‬ן ותלמידיו שמו היה ״קוהלת מוסר״‪.‬‬   ‫מעט״ את אחחת־בית ותל״אביב של בראשית‪ ,‬בעשור‬

                                               ‫השני של המאה‪ ,‬ובא ס‪ .‬יזהר והוסיף את נדבך העיר של‬

                                               ‫שנות העשרים‪ ,‬זו של ״העיר הישנה״‪ ,‬נחלת־בנימין‪ ,‬והעיר‬  ‫‪ 0‬ק ד מו ת ”’י‬

                                               ‫החדשה‪ ,‬השכונות הצומחות בחולות שמצפון לאלנבי‪,‬‬

                                                            ‫באמצע הדרך לנהר הירקון הזורם פרא ‪ -‬תל״נורדוי ונורדןה‪.‬‬

                                               ‫ויזהר מקים לעינינו את השכונה מחדש מילה במילה‪ ,‬כאילו היו המילים לבנים בונות‬

                                               ‫בית ומעמידות פיגומים ויוצרות שכונה ועיר‪ ,‬והוא מספר את החולף בין אצבעותיו‬

                                               ‫כחול הזהב של תל־אביב‪ ,‬בגעגועים שרק יזהר הרגיש לזמן כשעון־שניות יכול לתת‬

                                               ‫להן משמעות‪ .‬הוא מספר על חבורת הילדים שצמחה בין חולות אלו‪ ,‬נערים של ים‪,‬‬

                                               ‫של מרחבים‪ ,‬של טיארות‪ ,‬של ספרי ״אמנות״‪ ,‬של בית־העם‪ ,‬של שקמות‪ ,‬אותם‬

                                               ‫נערים שהיו אחר־כך‪ ,‬הם וחבריהם‪ ,‬גיבורי ״ימי ציקלג״‪ ,‬הלוחמים‪ ,‬בודדים ולא‬

                                                                   ‫ס‪ .‬יזהר במלחמת‬
                                                            ‫השחרור על־יד השיירה‬

                                                               ‫שתהיה ל״שיירה של‬
                                                            ‫חצות״ ‪ -‬צילם ש‪ .‬שריה‬

                                               ‫מבינים‪ ,‬את מלחמת העצמאות; הם שהיו למקימי קיבוצים‪ ,‬יוצרי חברה חדשה‬

                                                                                  ‫והתיישבות ובניין הארץ‪ ,‬אנשי תקוה מיואשים‪.‬‬
                                               ‫אתם חי‪ ,‬בהם צפה ועליהם מספר ס‪ .‬יזהר‪ ,‬ילד ואיש סגור לעצמו עד מאוד‪,‬‬
                                               ‫אינדיב‪T‬ואליסט בכל מהותו‪ ,‬שבתוקף זמן הציונות ובניין הארץ‪ ,‬הפך לדבר ולמייצג‬

                                                                                                          ‫דור שכל יצירתו ביחד‪.‬‬

                                               ‫שלמה שבא‬
   1   2   3   4   5   6   7