Page 4 - etmol 102
P. 4
יושב לבדי בעשרה באייר ,לא אראה אדם אלא מתפלל
וקורא כל היום ביני לבין עצמי ,וכשם שלא מצאתי בים
באותו יום אלא הקדוש ברוך הוא כך לא אראה אדם ולא
אשב עמו אלא אם כן אאנס .ולילה אחד בשבת שלושה ימים
לירח סיוון יצאתי מן הים בשלום ובואנו לעכו ונצלתי מן
השמד והגענו לארץ ישראל ,ויום זה נדרתי שיהיה יום
ששון שמחה ומתנות לאביונים אני וביתי עד סוף כל
הדורות .וביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשון
שנת עשרים וששה ליצירה ) (1165יצאנו מעכו לעלות
לירושלים״.
הדרך מעכו לירושלים היתה כרוכה בסכנות רבות מחמת
המלחמה שבין הצלבנים למוסלמים .בסופו של דבר הגיע
הרמב״ם לירושלים והתפלל ליד המקומות הקדושים
והמשיך את דרכו לחברון ״לנשק קברי אבותי במערה
ואותו היום עמדתי במערה והתפללתי שבח לאל על הכל״.
הרמב״ם קיווה למצוא בארץ מקלט בטוח וקבוע .אולם סידור מהמאה ה־15
ארץ־ישראל ,הנתונה תחת שלטון נוצרי ,לא היתה מסוגלת
לקלוט מנהיג רוחני בשיעור קומתו .באותה תקופה נתמעטו שבימי שלטון הצלבנים בארץ .על הפסוק משיר״השירים:
היהודים בארץ והרמב״ם לא מצא לעצמו מרחב פעולה. ״אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה
משפחת הרמב״ם עזבה את הארץ וירדה למצרים ובה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים׳ /הוא
נתפרסם שמו כפוסק הלכות ,פילוסוף ,פרשן ,רופא ומנהיג אומר :״אתי מלבנון ...מראש שניר וחרמון -שבאים
ליהודים .בחייו לא נתקיימה התפילה אשר התפלל :״כשם לרגלים מכל מקום ,גם מעבר הירדן ששם שניר ,ועוד מי
שזכיתי להתפלל בארץ ישראל בחורבנה כך אראה אני וכל שהיה בארץ ערלים ,הנמשלים לאריות ונמרים -היו הכל
ישראל בנחמתה במהרה״ .האגדה היהודית העממית היא באים״ .אבן־עזרא ביקר כנראה בטבריה וראה שם ״םפרים
שהחזירה את הרמב״ם לארץ־ישראל והביאה אותו לקבורה שבדקום חכמי טבריה״ .שהותו הקצרה בארץ הותירה בו
רושם עמוק ,עד כדי אמירה :״גדולה מעלת ארץ־ישראל על
בטבריה ,ליד הכנרת.
כל הארצות לחיים ולמתים״.
מחזור קטלוניה 320ו
?חן׳ זמן קצר אחרי ביקורו של אברהם אבן־עזרא הגיע לארץ־
'fW , ישראל הרמב״ם -רבנו משה בן מימון .אף שבספר ההלכה
והדין שחיבר -״משנה״תורה״ -לא מנה הרמב״ם את
TTO מצוות יישוב הארץ כאחת מ״ 248מצוות עשה ,הרי הדגיש
כי אין להמתין לעליה לארץ עד שיבוא המשיח ,״אין זמן
m לביאת המשיח שיתלו בו ויאמרו עליו שהוא רחוק או
»?י םיע ץ יןשי « י^ןלומויץ קרוב״.
הרמב״ם ) ,(1204-1135גדול חכמי ישראל בימי הביניים,
ח שעליו נאמר :״ממשה עד משה לא קם כמשה״ ,ברח עם
^ליי הוריו מקורדובה שבה נולד ,לאחר שכבשו אותה האלמוחי־
דים המוסלמים .הוא עבר לפאס שבצפון־אפריקה ובשנת
1165יצא משם לארץ־ישראל .הוא ישב בעכו ,ביקר
בירושלים ובחברון ,ועל נסיבות נסיעתו לארץ כתב:
״בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי
לים וביום שבת עשרים לאייר שנת ארבעת אלפים ותשע
מאות ועשרים וחמש ליצירה ) (1165עמד עלינו נחשול
להטביענו והיה זעף גדול בים ונדרתי עלי לשני הימים
אצום בהם ואנהג בהם תענית צבור שלם אני ואנשי ביתי
וכל הנלווים ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות
שיצאו מחלצותם ויתנו צדקה כפי כוחם ,ומנדר שאהיה אני
