Page 8 - etmol 102

‫בצער העניים והאביונים ועוזר להם‬ ‫מגדולי הרוח ורמי המעלה‪ .‬בשנת ‪1855‬‬ ‫שמעון‪ ,‬שיש לצרפו לרשימת בוני‬
‫עלה עם משפחתו והתיישב בירושלים‪,‬‬ ‫ירושלים הגדולים במאה הקודמת‪.‬‬
‫בחומר וברוח״‪ .‬משום כך לא זו בלבד‬ ‫והעיד בנו לאחר מותו של הרב‪ :‬״מרן‬
‫שהיה אהוב על בני עדתו‪ ,‬אלא שנמנה‬ ‫אבא זצוק״ל בעלותו מערי המערב‬ ‫בשנות החמישים של המאה ה*‪ 19‬היו‬
‫עם גדולי רבני ירושלים והיה מקובל‬ ‫לשכון כבוד בעיר הקודש ירושלים‪,‬‬ ‫בירושלים ‪ 15-10‬משפחות מצפון*‬
‫לרוב אהבתו לארץ הקודש אשר היתה‬ ‫אפריקה‪ ,‬כחמישים נפש‪ .‬בסוף אותה‬
‫על הכל ‪ -‬ספרדים‪ ,‬אשכנזים וכמובן‬ ‫בוערת בלבו לב קדוש‪ ...‬צמצם כל‬ ‫מאה מנו כ״‪ 2500‬נפש‪ .‬את הסיבות‬
‫מערביים‪.‬‬ ‫מקצועות למודיו רק בחוג אהבת ארץ‬ ‫לגידול מספר עולי צפון־אפריקה יש‬
‫הקודש וענייניה‪ ,‬הן בדרשות ובדינין‬ ‫לראות ברדיפות ובעלילות שנתרגשו‬
‫בעשרים וחמש שנות חייו בירושלים‬ ‫וכיוצא‪ ,‬הכל מוקדש לארץ ישראל״‪.‬‬ ‫עליהם אז‪ ,‬בקשרים בני דורות רבים‬
‫הקדיש את רוב מרצו לשיפור מצב‬ ‫בעקבותיו של הרב עלו כנראה כמה‬ ‫שבין יהודי צפון־אפריקה וארץ־‬
‫העדה המערבית‪ ,‬עסק בתורה ובהור­‬ ‫עשרות משפחות‪ .‬זמן קצר לאחר עלותו‬ ‫ישראל‪ ,‬ובביקורו של מונטיפיורי‬
‫אה‪ ,‬היה מפורסם בבקיאותו בכל הספ­‬ ‫נתמנה לרב המערביים בירושלים‪.‬‬
‫רות התלמודית והעמיד תלמידים רבים‪.‬‬ ‫חוקר ארץ־ישראל אברהם אלמליח‬ ‫במרוקו בשנת ‪.1863‬‬
‫את ספריו הקדיש לענייני ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫כותב על הרב כי הוא נודע ״כבעל‬ ‫אישיות מרכזית אשר תרמה לשיפור‬
‫חיבורו הראשון שנדפס בירושלים‬ ‫ידיעות רחבות בים התלמוד‪ ,‬גדול‬ ‫מעמדם של בני צפון‪-‬אפריקה בירוש­‬
‫בשנת ‪ ,1862‬הוא ״שער החצר״ הדן‬ ‫בתורה‪ ...‬בעל נפש רכה ונדיבה‪ ,‬צדיק‬ ‫לים ולהטבת מצבם החומרי הדל היה‬
‫במעלות ארץ הקודש‪ .‬רוב שנותיו‬ ‫ישר‪ ,‬עניו ונוח לבריות‪ ...‬מצטער‬ ‫הרב דוד בן־שמעון שנודע אף בכינויו‬
‫בירושלים גר בקרב בני עדתו בעיר‬ ‫צו״ף דב״ש‪ .‬הוא נולד בעיר רבאט‬
‫העתיקה‪ ,‬ואולם לקראת סוף ימיו‪,‬‬ ‫‪:‬ברכת ‘ מ מי ‪7‬אב‬ ‫במרוקו בשנת ‪ 1825‬ונודע שם כאחד‬
‫שנתיים לפני מותו‪ ,‬ב‪ ,1877-‬קבע את‬
‫מושבו בשכונה המערבית ״נחלת ישר­‬ ‫מפת איזור שכונת ״מחנה ישראל״‬
‫אל״ שמחוץ לחומות ״למען האויר‬
‫הצח״‪ .‬הרב נפטר בגיל חמישים‪-‬‬
‫וארבע‪ ,‬בי״ח בכסליו תר״מ‬

‫)‪ (2.12.1879‬ונקבר בהר הזיתים‪.‬‬

‫כולל מערביים‬

‫מייד לאחר התמנותו לרב המערביים‬ ‫ש ט ח נ‪ 1‬ז י‬ ‫‪II‬‬
‫החל לעשות לשיפור מצבם של בני‬ ‫— ‪H H 1S64‬‬
‫עדתו‪ .‬מפעלו הראשון היה הקמת‬ ‫מ ק ו ר נ ו ו ‪ :‬י י ל ס ז ן ‪ ; 1976 - 1 .1964‬ש י ק ‪ » 79‬ו ; ון צ < *‪191§ ,‬‬
‫״כולל״ מיוחד שידאג למערביים‪ .‬הוא‬ ‫‪1179 • l « f S‬‬
‫הבין שלא יוכל לפעול למען עדתו כל‬
‫זמן שזו כפופה לכולל הספרדי‪ ,‬ובשנת‬ ‫‪ ao to‬נ‪H50 40 0‬‬
‫‪ 1860‬חתם על הסכם ההפרדה מהכולל‬
‫הספרדי‪ .‬מכאן ואילך ניהלה הקהילה‬
‫הצפון‪-‬אפריקאית מנהיגות דתית וחבר­‬
‫תית משלה‪ .‬הרב שלח שליחים למרוקו‪,‬‬
‫לתוניס‪ ,‬לאלג׳יר‪ ,‬לארצות אסיה וגם‬
‫לאירופה‪ ,‬כדי לאסוף כספים למען‬
‫הקהילה בירושלים ושיכנע גם נדבנים‬
‫שונים לתרום למוסדות הקהילה‪ .‬בחלק‬
‫מתרומות אלו קנה קרקע בעיר העתיקה‬
‫ועליה נבנו בתים למגורים ובתי כנסת‪.‬‬
‫הוא רכש אף אדמה בהר הזיתים להקמת‬
‫בית‪-‬קברות נפרד למערביים‪ .‬עד ‪1866‬‬
‫עסק בעצמו בהנהלת העדה ובאותה‬
‫שנה נבחר ועד בן שבעה חברים כדי‬

‫שיעזור לו בהנהלת העדה‪.‬‬

‫הרב דוד בן‪-‬שמעון ביקש גם לשחרר‬
‫את המערביים מן התלות בחלוקה והגה‬
‫תוכניות שונות להקמת מפעלים שונים‬
‫ולהתיישבות חקלאית‪ .‬הוא בא לשם כך‬
‫בקשרים עם מונטיפיורי ולפי בקשתו‬
‫שלח ארבע משפחות מערביות להתיי­‬
‫שב בפרדס שקנה מונטיפיורי ליד יפו‪.‬‬

‫הרב בן‪-‬שמעון היה גם בין מייסדי‬
‫הסניף הירושלמי של ״חברת כל ישר­‬
‫אל" בירושלים‪ .‬ואולם מפעלו הגדול‬
‫היה בניית בתי מגורים ובתי ציבור‬
‫למערביים בתוך החומה ומחוץ לחומה‪.‬‬
‫למטרה זו נעזר בתרומות שהגיעו מרח­‬
‫בי העולם היהודי ‪ -‬מצפון‪-‬אפריקה‪,‬‬