Page 177 - חרדים ואנשי מעשה
P. 177

‫נספח א  ‪175‬‬

‫כך יזמתי דיון ראשון איתו‪ .‬התחלתי בהערה‪ ,‬כי באתי ארצה כדי להרחיב את‬
‫מסגרתה של ההסתדרות האגודאית‪ .‬בתגובה לכך החל לספר לי באריכות יתרה על‬
‫ההתחלות הראשונות של הצהרת בלפור‪ .‬איש שיח נלהב‪ ,‬לא היה מוכן בשום פנים‬
‫לדחות רעיון כלשהו שעלה במוחו תוך כדי דיבור‪ ,‬יהא הוא מסיח את הדעת כאשר‬
‫יהא‪ .‬רעיון אחרי רעיון‪ ,‬מעשיה מבדחת‪ ,‬דבר‪-‬תורה‪ ,‬או דבר‪-‬בעיתו עולים במוחו‬
‫— על דו‪-‬שיח לא היה מה לדבר‪ .‬כאשר סיים‪ ,‬אמרתי לו כי ברצוני לעשות נפשות‬
‫חדשות למען אגודת ישראל‪ ,‬גם מהין אלה אשר הם ידידיו האישיים — אולם‬
‫בתנאי כי מתנגדים הם לכנסת ישראל על פי חוקתה כיום‪ .‬על כך שאל הרב קוק‪:‬‬
‫"ואני‪ ,‬היכן מקומי אני?"‪ .‬אני‪" :‬אנו נבקש אותך לראות הארגון מחדש הזה בעין‬
‫יפה ולא לחייב את ידידך האישיים לבחור בינך ובין האגודה"‪ .‬בתשובה על כך‬
‫הבהיר ללא כל סייג‪ ,‬כי הוא בעד ארגון עולמי של נאמני התורה‪ .‬אך את הפרדת‬
‫הקהילות אסור להביא לארץ ישראל‪ .‬הרב הירש ז"ל צדק אמנם בפרנקפורט‪ ,‬אולם‬
‫בארץ ישראל אין תנועת ריפורמה‪ .‬דרך אגב‪ ,‬אין לו התנגדות לכך שגם בארץ‬
‫ישראל יהיו "יוצאים" אלא מה יש בכך‪ ,‬אם גם מי שלא "יצא" יבקש לשתף פעולה‬
‫מעשית עם אגודת ישראל‪ ,‬מדוע לא? ועתה שוב‪ ,‬כמעיין המתגבר‪ ,‬הוא ממשיך‪:‬‬
‫כאשר הוציאו בירושלים את האיסור על "החיצוניות" בשעתו‪ ,‬לא היו בירושלים‬
‫אלא לומדי תורה בלבד‪ :‬כי לא היתה בירושלים כל אפשרות לנהל עסק‪ .‬עתה יש‬
‫לעבוד על היישוב‪ ,‬וזה אפשרי‪ .‬יש לגזול מן הפושעים את כל הטוב אשר בידיהם‪,‬‬

                   ‫כך שרק פשיעותם תישאר‪ .‬וכך בלא מעצור זורם שטף שיחתו‪....‬‬
‫ועוד בשיחה מאוחרת יותר‪" :‬הרי אני בעצמי בין מייסדי מועצת הרבנים של‬
‫אגודת ישראל ואף אני עצמי הייתי בין מייסדי אגודת ישראל בארץ ישראל‪ .‬ואמנם‬
‫בפוליטיקה המקומית כאן לא יכולתי להשתתף‪ ,‬אך נשארתי בדעתי‪ ,‬עד היום הזה‬
‫אני חבר במועצת הרבנים של האגודה‪ .‬ואם נגיע לכך‪ ,‬יחליט דין תורה בשאלה‪,‬‬
‫אם אין להחיל גם עלי את העיקרון "מעלין ואין מורידין"! לא אתן לאף אחד‬
‫לזרוק אותי החוצה!‪ "...‬ועתה אין לעצור אותו עוד‪ .‬בחפזון עוצר נשימה ובבהלה‬
‫עצמית הוא שופף בפני מרירות ללא גבול כלפי אנשי "הישוב הישן" הלוחמים‬
‫נגדו‪ ,‬על היותו בלתי‪-‬מובן‪ ,‬על בדידותו העמוקה — והוא ממשיך‪" :‬כלום לא‬
‫נוכל להיות ידידים? הכי מכיר אני אותך קצת מכתביך‪ .‬אתה דווקא חייב להבין‬
‫מה שאני רוצה! מי מתנגד לי — או שמוחו קטן מדי‪ ,‬או שהוא רמאי‪ .‬האם אתה‬
‫יודע‪ ,‬מדוע פושעים רבים כאן עושים חיל? משום שהם לכל הפחות כנים! בארץ‬
‫ישראל חייבים כל הכוחות שבעם היהודי להתפתח עד הסוף‪ ,‬גם לטוב וגם לרע‪:‬‬
‫ובתוך שפע הכוחות תמצא התורה בסופו של דבר את מזונה — בכך שתתגבר‬
‫על הכל! כאן אסור לנו לפרוש זה מעל זה‪ ,‬מי שיוצר פירוד כאן‪ ,‬לא רק שאין לו‬
‫חלק בעולם הזה‪ ,‬אלא גם חלק אין לו בעולם הבא! אצל הפושעים הנפש בריאה‬
‫יותר מאשר אצל היראים‪ :‬ויישוב ארץ ישראל מתקיים ראשית כל בבחינת נפש!‬
‫ואולם רוח ונשמה בסופו יתגברו! בדבר הזה אני משקיע מאמצים — ואתה ראוי‬
   172   173   174   175   176   177   178   179   180   181   182